דף הבית צור קשר  היכן הארון אבנים פילוסופיה וקבלה מזלות סיפור או מעשיה בית הבחירה בדיקת שמות וזוגיות שם האדם חלומות ופתרונם התיקון של התיקון

אז איפה הארון היום?

היכנסו: למרכז העולמי ללימוד קבלה מובניתהאייל הקורא


שאלה זו מעסיקה רבים וטובים מזה אלפי שנים. ישנן, כצפוי, כמה תיאוריות שונות.


על־פי סברה נפוצה אחת, הארון עדיין קבור במקום נסתר בהר הבית עצמו, אי־שם מתחת לחורבות הבית השני. יש האומרים שכבר שלמה המלך, שחזה שבית המקדש שבנה יחרב, בנה מקום מסתור מיוחד לארון. אחרים אומרים המלך יאשיהו הוא שבנה מקום מסתור זה, וציווה על הלויים להניח שם את הארון. מסורות אחרות טוענות כי הנביא ירמיהו הוא שהסתיר את ארון הברית במקום נסתר במעמקי הר המוריה, ושם הוא נמצא עד עצם היום הזה. יש להניח שהמקום היה נסתר באמת, שכן אחרת אין להעלות על הדעת שבוני בית שני, ואחריהם הבנאים מתקופת הורדוס, שחפרו את הר הבית מהמסד עד הטפחות, לא היו מוצאים אותו במהלך החפירות האינטנסיביות מאוד שביצעו באתר (ומן הסתם גם בחיפושים אחריו).

''
מעשה בכוהן אחד שהיה מתעסק וראה רצפה משונה מחברותיה ובא והודיע את חבירו ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו ביחוד ששם ארון גנוז'' (בבלי מסכת יומא נ''ג ע''ב).

על־פי חז''ל, משפחות הכוהנים של רבן גמליאל ושל בית רבי חנייה היו מתפללים במקום מסוים, שם על־פי מסורת אבותיהם היה גנוז הארון. ויש מסורות על כוהנים שהתקרבו למקום המסתור של הארון מתחת לבית המקדש ושילמו על כך בחייהם.

יש הטוענים כי אנשי מסדר הטמפלרים הנוצרי, שנקרא על־שם בית המקדש (ה''טמפל''), חפרו בהר הבית ומצאו את ארון הברית, שאותו לקחו לאירופה. שם נשאר הארון עם אנשי המסדר עד שרובם הוצאו להורג (לאחר משפט מפורסם שניהל כנגדם לואי היפה מלך צרפת, באשמת היותם כופרים ומכשפים). אך שוב, נשאלת השאלה כיצד הצליחו הטמפלרים המעטים למצוא את הארון בתקופה של כמה שנים, לאחר שבוני בית המקדש השני (והבונים בימי הורדוס), שהיו רבים יותר ולרשותם עמד זמן רב יותר, כשלו?

ההנחה שלי היא שיתכן שהטמפלרים אכן הביאו חפץ כלשהו לאירופה, וטענו שהוא ארון הקודש שאותו מצאו בהר הבית. אך הקשר של חפץ זה לארון הברית המקורי היה כמו הקשר שבין הצלב שעליו נצלב ישו, לבין כל אלפי הצלבים ''האמיתיים'' שצצו באירופה של ימי הביניים. כבר אז העירו כי מאותו הצלב צמח כנראה יער שלם.

במסורת היהודית מקובל עד היום שהארון נמצא בנבכי הר הבית, ויהודים אדוקים רבים מאמינים שאפשר למצוא אותו שם אך הדבר אינו אפשרי בשל הרגישות הפוליטית הרבה של המקום. ניסיון רציני ביותר למצוא את הארון נעשה בשנת 1982 בידי הרב הראשי שלמה גורן. החופרים, שהיו קשורים לקבוצה שפעלה לבניית בית המקדש השלישי, חפרו בסודיות במעמקי הר הבית, ולדבריהם אפילו ראו את צידו של הארון, מכוסה בעורות בעלי חיים. החופרים הנרגשים מיהרו להזעיק למקום את הרב גורן, שקבע שיש להוציא מיד
את הארון בטקס בידי לויים. אך דווקא כאשר החופרים, ובראשם הרב גורן, הגיעו קרוב מאוד הם גילו לתדהמתם שהערבים הרגישו שמשהו קורה, וכבר באותו הלילה בנו שם קיר שחסם את המנהרה שהוליכה לארון. למוסלמים אין כמובן אינטרס שהיהודים ימצאו בהר הבית את ארון הברית, מה שרק יחזק את טיעוניהם של היהודים לבעלות על המקום טיעונים שהערבים נוטים כיום (בניגוד לעבר) להכחיש לחלוטין.

כיום עוסק הוואקף הערבי בחפירות מאסיביות מתחת להר הבית. האם יתכן שהם אלה שימצאו ארון הברית? הניחוש שלי הוא שלמרות שמועות חיוביות בנושא, הארון לא יימצא. מה שבוני בית שני לא מצאו, ובוני בית הורדוס לא מצאו, וככל הנראה גם הטמפלרים לא מצאו, איו שום סיבה להאמין שהחופרים של הווקאף הערבי כן ימצאו. אם אכן ימצא במקום חפץ שיטענו שהוא ''ארון הברית'', מן הסתם לא יתאפשר לבדקו בדקדקנות באמצעים מדעיים כדי לקבוע אם אכן כך הוא. על ההשלכות הפוליטיות ההרסניות שעלולות להיות לגילוי כזה לשלום במזרח התיכון (ובעולם כולו) אין אפילו טעם להרחיב את הדיבור.

ואולי הארון נמצא דווקא במקום אחר בירושלים, ולא דווקא בהר הבית? את טענה זו מציג ה''ארכיאולוג'' הנוצרי־פונדמנטליסטי רון וייאט, ש''גילה'' בעבר את שרידי תיבת נוח, את מקום צליבתו המדויק של ישו, את הסלע ממנו הוציא משה מים, ועוד. וייאט טען כי גילה את הארון מתחת לגן הארכיאולוגי שנמצא במקום שבו נצלב כנראה ישו. לדבריו, הוא הסתובב במקום ולפתע ''בהשראה אלוהית'' ידע כי שם נמצא מקום ארון הברית. בחפירות במקום הוא מצא את הארון, וגילה שדמו של ישו הנוצרי, שנצלב ממש מעל, נזל עליו. בין החפצים הרבים והמעניינים שגילה וייאט במקום נמצאת מנורת שבעת הקנים, וכן חרב גדולה מאוד לדבריו, חרבו של גוליית. כמו כן נמצא שם כתב היד המקורי של התורה אך זה משום מה לא כולל את ספר בראשית, רק את שמות, ויקרא, במדבר ודברים. וייאט סיפר לרשות העתיקות הישראלית על תגליותיו, וזאת שלחה אנשים כדי לבדוק את העניין, אך אלה חוסלו בידי המלאכים ששומרים על המקום (מלאכים שוייאט נמצא בקשר ישיר עימם). וייאט עצמו, זהיר מפני עבריינים, נזהר שלא לפרסם את המקום המדויק. רשות העתיקות הישראלית מכחישה את הסיפור מכל וכל.

החוקר וינדל ג'ונס (שלטענתו אינדיאנה ג'ונס הקולנועי נקרא על שמו) טען שיתכן שהארון נמצא במערות באזור ים המלח, אך עד כה הוא לא נמצא באף אחת מהן, למרות חיפוש יסודי ביותר שם בעיקבות מגילות.

אפשרות רביעית היא שהארון נמצא בהר שעליו מת ונקבר משה, הר נבו. כך נטען בספר מכבים ב', בו מסופר כיצד טמן הנביא ירמיהו את הארון במערה על הר נבו כדי להסתירו מידי הבבלים. על פי הסיפור, יתגלה הארון מחדש רק כאשר עם ישראל יחזור לארצו בקץ כל הזמנים. בשנות העשרים של המאה הקודמת חפר בסיני ארכיאולוג בשם אנטוניה פרדריק פוטרר בחיפוש אחרי הארון. הוא טען כי מצא שם מנהרה סודית, שהיתה חסומה בידי קיר, אולם על הקיר הייתה כתובת קדומה שאותה העתיק ולקח לירושלים לפיענוח. לטענתו, הכתובת היתה: ''כאן נמצא ארון הזהב של הברית''. למרבה הצער, פוטרר לא ציין את שמו של המלומד שביצע את הפיענוח, ומשום מה גם לא יכול היה לספק עותק של הכתובת המרעישה. והוא גם מעולם לא חזר להר נבו כדי לגלות שם את הארון עצמו.

היה מי שכן עשה זאת: בשנת 1981, כשהשפעת הסרט ''שודדי התיבה האבודה'' היתה בשיאה, ניסה הרפתקן אמריקני בשם תום קרוסטר לאתר את המקום. קרוסטר, שהיה ככל הנראה מתחרה של וייאט, טען כי גילה בעבר את תיבת נח, את מגדל בבל ואת העיר הראשונה של אדם הראשון. כעת הוא טען שהשיג ניירות של פוטרר, ובהם מפה של אותו נתיב סודי בהר נבו. הוא יצא אל ההר בראשות קבוצה של נוצרים פונדמנטליסטים שמימנו את המסע, אך למרות מאמצים רבים, לא מצאו דבר.

קרוסטר לא ויתר. הקבוצה עברה מההר בו חיפשו (הר נבו, לטענתם) להר הסמוך, שגם בו ביקר פוטרר, ושם מצא קרוסטר לבסוף את המנהרה הסודית. הם מצאו קיר העונה לתיאורו של פוטרר והרסו אותו. מעבר לו הם מצאו ארון מוזהב, שתאם בדיוק את תיאור ארון הברית, ולידו את שרידי פסלי הכרובים. האמריקנים הקפידו שלא לגעת בחפצי הקודש ולא לפתחם. הם רק צילמו אותם, חזרו עם הצילומים לארה''ב, ומיהרו לספר על כך לעיתונות שחגגה סביב הסיפור המדהים. קרוסטר סירב למסור את הצילומים לארכיאולוג רציני כלשהו. לדבריו, קיבל הוראה ישירה מאלוהים לתת את הצילומים רק לבנקאי הלונדוני דויד רוטשילד, מאחר שהנ''ל הוא צאצא ישיר של ישו הנוצרי ולכן נבחר בידי האל לבנות את בית המקדש השלישי, שם יהיה לארון הברית מקום מרכזי. רוטשילד לא גילה כל עניין בקבלת התצלומים. עם זאת, ארכיאולוג אחד בשם סיגפירד הורן כן הצליח לראות את התצלומים. לאחר בדיקה יסודית קבע שאין המדובר בחפץ עתיק כלל וכלל, אלא בחפץ מודרני שנוצר בידי מכונה.

הארון באתיופיה?

ואולי הארון אינו נמצא כלל וכלל בארץ ישראל, אלא נלקח למקום מרוחק יותר? בימי הביניים נשמעו טענות שונות לפיהן הארון הגיע לחצי האי ערב, שם הוא נמצא עד היום. על־פי טענות אחרות, הארון נמצא באתיופיה מזה אלפי שנים.

אתיופיה היא ארץ שיש לה קשרים הדוקים עם מסורות יהודיות קדומות, ובראשן אגדות שלמה המלך, שנחשב לאבי שושלת המלכים האתיופית. ארון הקודש, לדעת האתיופים, נמצא היום בארצם.

לדברי האתיופים נגנב הארון מבית המקדש כבר בימי המלך שלמה, בידי בנו מנליק, שנולד לו ממלכת שבא. מנליק לקח את הארון לאתיופיה, שם הפך לאבי שושלת המלוכה, ושם נותר הארון מאז. ישנם דיווחים על איאסו, קיסר אתיופי מהמאה ה-‏17, שניהל עם הארון שיחה שלמה שבמהלכה נתן הארון עצות שונות למלך ולימד אותו דברי חוכמה שונים.

האתיופים מעריצים מאוד את הארון, ולדעתם היה קיים עוד בטרם בריאת העולם, והעולם כולו נבנה בשבילו (בדומה לטענות היהודים לגבי התורה וטענות המוסלמים לגבי הקוראן). טענות אלה מפורטות באפוס הלאומי האתיופי ''כברה מנגסט'' שכתב־יד שלו נמצא מהמאה ה-‏13, ומספר בפירוט את סיפור אהבתם של שלמה ומלכת שבא וסיפור גניבת הארון מירושלים בידי מנליק. לדברי האתיופים, הארון שנשאר בירושלים מאז היה רק עותק (ואולי הוא זה שהוסתר בידי ירמיהו בהר הבית או בהר נבו). חוקרים מודרניים כמו גרהם הנקוק קיבלו את טענות האתיופים, והציעו שאולי הארון הגיע לשם לאחר שהוברח בימי מנשה לאי המצרי יב, בו היה מקדש יהודי בימי קדם ומשם עבר לעיר אקסום שאתיופיה. אין כל הוכחות לתיאוריה זאת.

בראשית שנות התשעים פרסם הנקוק את ספרו The Sign and the Seal, בו טען שהארון אכן נמצא באתיופיה. בעקבות הספר גדלה מאוד ההתעניינות ב''ארון'' האתיופי. ישראלים רבים יצאו בעקבותיו, והמגזין ''מסע אחר'' אף הפיק עליו סרט תעודי. נשמעו טענות של שרידי בית המלוכה האתיופי (שחוסל במהפכה ב-‏1974) כי סוכנים ישראליים פנו בזמנו לקיסר היילה סלאסי בבקשה שיחזיר את הארון לישראל, והוא סירב. כותב שורות אלה מפקפק מאוד בטענות אלה, או לפחות בכך שהיו אלה נציגים ישראליים רשמיים.

בספר Ark of the Covenant: Simplified Information for Lay-Persons מאת קלי ד. אלכסנדר, שפורסם בשנת 2002, טוען המחבר כי במסגרת מבצע משה להעלאת יהודי אתיופיה לישראל בשנת 1991, התנהל מבצע מקביל וסודי ביותר להחזרת הארון לישראל. על פי הסיפור (שלטענת המחבר אושר בידי שלושה מקורות שונים, שניים מהם ישראלים ואחד אתיופי), התנהלו דיונים בדרג גבוה ביותר בין ישראל לבין הגנרלים האתיופיים, שקיבלו כמה מיליוני דולרים תמורת אישור להוציא את הארון לישראל. כמה מיליונרים יהודיים סיפקו את הכסף לגנרלים האתיופיים, שברחו לשוויץ עם הכסף. אלא שהם לא ידעו שהכסף שבמזוודות מזויף. הישראלים טרחו לדווח לבנקים השוויצריים על הכסף המזויף, והגנרלים נעצרו כשניסו להפקידו. לאחר מכן פנו הישראלים לכוחות המורדים של הגנרל מילס זינאוי, שהשתלטו בזמן זה על אתיופיה, ומסרו להם את הכסף האמיתי. באמצעות כסף זה יכלו השליטים החדשים לממן את פעולותיהם, ובתמורה נתנו לישראלים את הארון.

קבוצה מיוחדת של לוחמי קומנדו ישראליים, כולם צאצאי לויים (היחידים שמותר להם לטפל בארון על־פי האמונה היהודית) הוטסו במטוס מיוחד לאקסום, מקום מושב הארון, ובלילה סילקו את הארון והעבירו אותו למקום סודי בירושלים, שם ישהה עד שיבנה הבית השלישי.

ספק רב בעיני אם סיפור זה אמיתי. הוא נשמע כמו אותן בדיות שנפוצות בהמוניהן באינטרנט. שום שליט אתיופי, לא משנה כמה רעב לכסף, לא היה מסכים שהארון יוצא מארצו. וגם אם נניח שיש בו שמץ כלשהו של אמת, כי אז הישראלים עשו מיקח טעות, ושילמו סכום כסף עצום עבור כלום: הארון האתיופי אינו הארון שהיה בבית ראשון.

אין ספק שהארון האתיופי הוא חפץ קדוש... לאתיופים. האם הוא אכן הארון הישראלי המקורי? ספק רב מאוד. הוא בלי ספק חסר את פסלי הכרובים, וגם אין בו כל התכונות שיוחסו לארון המקורי, כמו היכולת להרוג אנשים. האתיופים אולי מאמינים באמונה שלמה שזהו הארון המקורי, אך גם אמונה זאת (שראשיתה ככל הנראה לא לפני המאה השישית לספירה) אין בה כדי להוות הוכחה כלשהי למקוריות הארון.

מה קרה באמת?

כל המקומות הללו אינם המקומות היחידים שהוצעו כמקום מנוחתו של הארון היום. יש הטוענים כי הוא נמצא במקום מסתור של האיסיים בהרי הפירנאים בארקנסו(!), או באי אואק, שבו על־פי אגדות שונות הוחבא אוצר גדול ובלתי ידוע שהוסתר בצורה גאונית בידי קבוצה מסתורית ואיש שלא הצליח למצוא אותו עד היום למרות חיפושים ומאמצים גדולים. יש שטוענים שהאוצר הגדול והמסתורי היה לא אחר מארון הברית, והמסתירים היו הטמפלרים.

ואולי הארון נמצא, כמו שמציע הסרט ''שודדי התיבה האבודה'', ארוז במשרד ממשלתי נידח או מוזיאון כלשהו, בין מאות אלפי ממצאים אחרים, מבלי שאף אחד ידע שזהו החפץ הקדוש מכל?

''
משנגנז ארון נגנז שמן המשחה וצנצנת המן ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לישראל ... ומי גנזו יאשיהו מלך יהודה גנזו'' (בבלי מסכת הוריות י''ב ע''א)

אז מה קרה לארון הקודש? האם הוא נמצא עדיין מתחת להר הבית? מתחת לגולגולתא? באיזור ים המלח? בהר נבו או בסביבתו? באתיופיה, ואולי באירופה, או אף ביבשת אמריקה? לעניות דעתי התשובה למיסתורין היא שונה מאוד, וגם פשוטה מאוד כמעט מובנת מאליה, וניתן להסיק אותה מהאזכורים הבודדים האחרונים של הארון בתנ''ך. לאמיתו של דבר, אין כאן מיסתורין כלל, אך דווקא בגלל שהתשובה היא כל־כך ברורה התקשו רבים לקבלה במשך אלפיים ושבע מאות השנים האחרונות.

יש איזכור אחד ברור של הארון במקרא, ממנו ברור שהארון עדיין היה קיים בימי המלך יאשיהו, נכדו של מנשה, האיש שהביא לרפורמה דתית מקיפה ביהודה ושכנראה בימיו נכתבו ספרי התנ''ך העיקריים בצורתם המוכרת לנו כיום. ספר דברי הימים מספר: ''ויאמר ללוויים ... תנו את־ארון־הקודש בבית אשר בנה שלמה בן־דויד מלך ישראל אין־לכם משא בכתף עתה עבדו את־יהוה אלוהיכם'' (דברי הימים ב' ל''ה ג'). מפסוק זה ניתן להבין כי הארון לא היה כל הזמן בקודש הקודשים, אלא הלוויים היו נוהגים לשאת אותו על כתפיהם. האם יתכן שמה שסופר לנו עד כה לא היה מדוייק כלל וכלל, והיה רק השלכה לזמן עבר של מנהג מאוחר מאוד, שהחל להיות מיושם רק כתוצאה מרפורמה דתית?

לא מן הנמנע שרק בימי יאשיהו הוחלט שאיש לא יתקרב יותר לארון הקודש, שאליו החלו להתייחס בחשדנות גוברת והולכת. חיזוק לטענה זאת אפשר למצוא במזמור בתהילים שהוא אחד האזכורים הבודדים של ארון הברית לאחר ימי שלמה: ''נבואה למשכנותיו נשתחווה להדום רגליו: קומה יהוה למנוחתך אתה וארון עוזך: כוהניך ילבשו־צדק וחסידיך ירננו'' (תהילים קל''ב ז'-ט'). זהו מזמור קשה לפירוש, אך יש החושבים כי מתואר בו טקס קבוע שהיה מקובל בימי בית ראשון, של מסע מסביב לירושלים עם הארון על כתפי הלוויים. יש חוקרים המאמינים שהיה זה טקס ראשי בדת הישראלית הקדומה, שבו נחגגה השנה חדשה בחג שאנו מכנים היום פסח, ובו נחגג בין השאר נצחונו של האל על כוחות התוהו כמו רהב ולוייתן. לפי תיאוריה זאת, רק בימי ישעיהו בוטל טקס זה וכל האזכורים לו צונזרו מהתנ''ך. ארון הברית, עם כוחותיו המיתולוגיים, נראה יותר ויותר כאלמנט מביך בעיני הרפורמיסטים של יאשיהו ובעיני הנביאים שתמכו בו ובראשם הנביא ירמיהו, כפי שניתן ללמוד ממה שהוא ככל הנראה האיזכור המאוחר ביותר לארון הקודש בתנ''ך כולו. מנבואה זאת נראה שירמיהו (האיש שעליו כזכור סופר שגנז את ארון הברית) התייחס לאמיתו של דבר בזילזול רב לארון הברית, וקרא בפה מלא לגניזתו כחפץ שאין בו כל צורך כפי שגנז לפניו המלך חזקיהו את נחש הנחושת וכפי שנגנזו כנראה האורים והתומים. האם יתכן שירמיהו יצג בפסוק זה חוגים חזקים שתמכו במלך יאשיהו, וראו בארון הברית חפץ מזיק לרפורמות, שיש להיפטר ממנו?

יש לציין שבספר דברים, אותו הספר שמקורביו של המלך יאשיהו טענו שמצאו בבית המקדש, וששימש כבסיס לרפורמות שלהם, ארון הברית מוצג בצורה שונה מאוד משהוא מוצג בשאר המקרא. הוא אינו מוצג כחפץ הקדוש מכל, שבו שוכנת נוכחות האל, אלא רק ככלי חשוב בו נמצאים לוחות הברית. הדורות הבאים, התמהים על השוני בצורה בה הוצג ארון הברית, הסבירו כי מדובר בעצם בשני חפצים שונים, אבל באותה המידה אפשר לטעון שהיה כאן ניסיון נחוש להמעיט בחשיבותו ובערכו של הארון.

בספר מלכים ב' יש פרק מפורט מאוד, שנכתב מן הסתם בידי עד ראיה, ובו מסופר כיצד השמידו המלך יאשיהו ונציגיו את כלי הפולחן הישנים בכל מקום אפשרי, בחגיגה של הרס. הושמדו כלי פולחן שנחשבו בידיהם למתועבים ולמזיקים, אף שלא נחשבו ככאלה עד אז. מהמסופר נראה כי יאשיהו לא היסס לבצע מעשים קיצוניים ביותר בעת ביצוע ''הטיהור הגדול'': בין השאר הוא פקד להוציא עצמות מתים מקבריהם כדי לטמא עימם מזבחות. הוא גם לא היסס להוציא כוהנים להורג: ''ויזבח את כל־כוהני הבמות אשר־שם על־המזבחות וישרוף את־עצמות אדם עליהם'' (מלכים ב' כ''ג כ').

יאשיהו ואנשיו, שלא היססו לבצע את המעשים הקיצוניים ביותר למען הפולחן החדש שהציעו, לא היו מהססים לפגוע מתוך אותה אמונה פנאטית גם בכלים הקדושים ביותר של הפולחן הישן. האם יתכן שחוגים אלה הם שהיו אחראים לגניזתו של ארון הברית, כחפץ שעשוי להזיק לפולחן החדש והטהור יותר שאותו יזמו? לאור פעולתם התקיפה כנגד כלים שונים של הפולחנים הישנים שכללה תמיד השמדה של כלים אלה סביר להניח שארון הברית לא היה יוצא דופן. נהפוך הוא: כלי שעליו היו סיפורים כה משונים, על אנשים כה רבים שמתו בעטיו מסיבות בלתי ברורות, לא יכול היה שלא להיראות בעיניהם ככלי אלילי מזיק ומסוכן, ומן הסתם גניזה בלבד לא הייתה מספיקה, שהרי החפץ עלול היה לשמור על השפעתו המסוכנת על העם גם ממקום גניזתו. היה צורך בפעולה דרסטית יותר נגד כלי הפולחן העתיק.

''
ויצו המלך את־חלקיהו הכהן הגדול ואת־כוהני המשנה ואת־שומרי הסף להוציא מהיכל יהוה את כל־הכלים העשויים לבעל ולאשרה ולכל צבא השמים וישרפם מחוץ לירושלים בשדמות קדרון ונשא את־עפרם בית־אל.'' (מלכים ב' כ''ג ה').

לי נראה שנציגי המלך יאשיהו (ובהם אולי גם הסופר המקראי של ספר מלכים עצמו) טרחו והשמידו במסגרת ''הטיהור הגדול'' את מה שנראה בעיניהם כסמלים האליליים האולטימטיביים שטימאו את בית המקדש - ארון הברית ביחד עם פסלי הכרובים. האחרונים נראו ודאי מביכים במיוחד, שהרי ''לא תעשה לך פסל וכל תמונה'', והפסלים עד הוסיפו חטא על פשע בכך שהוצגו כמקיימים יחסי מין בקודש הקדשים. לעניות דעתי, זהו הפתרון הסביר ביותר לשאלת היעלמותו המסתורית של ארון הברית. לא המצרים, לא הבבלים וגם לא האתיופים היו האחראים להעלמו של החפץ הקדוש מכל: האחראים האמיתיים היו בכירי ממלכת יהודה, האנשים שהיו מקורבים לחוגי הכהונה והמלוכה ולחוגי האנשים שחיברו את ספרי התנ''ך.

הארון לא נלקח לבבל כשלל חשוב מבית המקדש, משום שסולק זה מכבר מבית המקדש כחפץ ''אלילי'' המהווה איום על דת ישראל הטהורה, ועמו פסלי הכרובים, כפי שסולק בעבר נחש הנחושת (שגם הוא כזכור נחשב לתוצר של משה רבנו). זו גם הסיבה שחפץ מקביל לו לא היה בבית שני (כפי שלא ניתן היה למצוא שם את נחש הנחושת את האורים והתומים ואת פסלי הכרובים). חוגי חז''ל היו ככל הנראה מודעים היטב לסיבה האמיתית להיעלמו של ארון הברית, ולפיכך גם הם מיעטו מאוד לעסוק בו.

נשאלת השאלה, אם זה מה שאכן קרה, מדוע לא פורסם הדבר במפורש בתנ''ך? והתשובה היא, שבגלל ההערצה הגדולה שרחש העם לארון הברית (שהייתה הרבה מעל ומעבר למה שרחשו לכלים אחרים, כמו נחש הנחושת, שגם השמדתם גררה התנגדות גדולה). חוגי הסופרים והכוהנים והנביאים שיזמו את סילוקו והשמדתו של הארון כלל לא טרחו לפרסם את דבר המעשה: הם העדיפו להשתיק את זכר ארון הברית, בתקווה שישכח. הם לא יכלו למחוק את זכרו של הארון לחלוטין מהתנ''ך, אולם לעניות דעתי הם עמלו בתיאורו ובסיפור המיתות המוזרות שלהם גרם, וחוסר השימושיות הכללי שלו לאחר ימי משה ויהושע, ליצור רושם של חפץ שנזקו גדול לאין ערוך מתועלתו. תהליך דומה בוצע עם נחש הנחושת, שגם הוא תואר כחפץ שהיה שימושי בימי משה אך לא לאחריו.

אך ארון הברית, לצערם הרב של כותבי התנ''ך וחוגיהם, לא נשכח. כל מיני ספקולציות הושמעו לאורך הדורות לגבי גורלו, והוא הפך לכלי מרכזי אצל עמים ששמעם בקושי הגיע ליהודה, כמו האתיופים. עד היום יש המקווים שבעתיד, לכשיבנה בית המקדש, יוחזר ארון הברית למקומו שם.

הנביא ירמיהו, בכל אופן, לעולם לא היה מסכים לכך:

ויקרא יט יז פסוק אחר:"לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא"

היכנסו: למרכז העולמי ללימוד קבלה מובנית

 

 

web site by AV