עב שמות הקודש

"וכולם שמותיו"

 

 

חכמת הקבלה מלמדת שלכולנו מטרה משותפת בחיים, והיא לקבל את מלוא השמחה והמילוי שהבורא רוצה להעניק לנו. אך קל לומר זאת, וקשה לבצע. עבודתנו האמיתית בחיים אלו היא להסיר את החסימות שיש בנו המונעות מאתנו את מתנות החיים. לעיתים, אנו לכודים בשגרה, בלוח זמנים ובסיטוציות אשר מונעות מאיתנו לראות את הסיבות והתוצאות ואיננו מבחינים בחסימות אלו. ע"ב השמות, מסבירים המקובלים, נותנים לנו את היכולת לראות ולהסיר אותן.

"הבא להיטהר, מסייעין בידו". אחד העקרונות החשובים ביותר בחוכמת הקבלה הוא שאיננו לבד, וכשיש רצון לשיפור, יש עזרה. ולרשתנו עומדים כלים רבי עוצמה. חכמת הקבלה מלמדת שספר התנ"ך אינו נושא ללימוד אקדמי ולא ספר של דיברות ומשלים שיש להבינם פשוטם כמשמעם, אלא ספר התנ"ך הוא "מסמך עזר" המורכב מצפנים שבו טמונים היסודות האמיתיים של היקום - כולל הטכנולוגיה הרוחנית המדהימה שנקראת ע"ב שמות.

על פי חכמת הקבלה ע"ב שמות הינם 72 צירופים מיוחדים של אותיות המורכבות משלושה פסוקים מפרק י"ד בספר שמות, כל פסוק מורכב מ-72 אותיות שיחד יוצרות תדר רוחני רב עוצמה, המשמש תרופה נגד האנרגיה השלילית של האגו האנושי. גילוי זה מהווה פריצת דרך בעבודתם של חכמי הקבלה במשך אלפי שנים.

כל דור של חכמים קידם את משימת ההבנה של צפני התנ"ך - כשכל אחד נבנה על עבודתם של הקודמים לו, וכל אחד תורם את תרומתו לחכמת הקבלה. מטרתו ומחויבותו של המרכז לקבלה היא להמשיך בעבודה זו. המלומד המקובל, יהודה ברג, הקדיש חמש שנים לחקר וגילוי המשמעויות החבויות של צירופי האותיות שמרכיבים את 72 השמות. גילוי זה מהווה פריצת דרך בהיסטוריה ארוכת השנים של חכמת הקבלה.

החיבור לכוחם של השמות נמצא באותם הפסוקים בתנ"ך (שמות י"ד, י"ט-כ"א). כפי שמתואר בתנ"ך, 600,000 בני ישראל עמדו על שפת ים סוף והצבא המצרי רדף אחריהם. כשמים לפניהם והאויב מאחוריהם נראה היה שאין להם מפלט. כל שיכלו לעשות הוא לזעוק לבורא שיציל אותם. ומה ענה הבורא על זעקתם? תשובת הבורא הייתה: "מה תצעק אלי?" זהו אחד הפרקים השנויים ביותר במחלוקת בקרב מלומדי התנ"ך.

אך למי יכלו בני ישראל לפנות, אם לא לבורא? המקובלים מסבירים שהפרק מהווה מסר מקודד שמסביר את סודו של הטבע האנושי ואת הדרך להתגבר על האתגרים העומדים בפנינו בחיינו.

בפירוש לפרק זה מסביר ספר הזוהר, מקור חכמת הקבלה, שלא היה כל צורך לצעוק אל הבורא - מכיוון שבאותו רגע גילה משה רבנו את 72 השמות, את הכוח לשליטת המוח על החומר. אך אפילו מולקולה אחת של מים לא זזה עד שהאנשים נכנסו פיזית לתוך הים בוודאות מוחלטת. רק כשהמים הגיעו עד צווארם - ועדיין הם היו בוודאות מוחלטת שהמים ייבקעו - רק אז נבקע הים ויצר למענם מעבר אל החופש. מה שיצר את הנס היו הרצון, מודעות היחד והשימוש בע"ב השמות.

כפי שמוסבר בספר הזוהר, מטרת הע"ב שמות חבויה בסיפור שבו הם מוזכרים. השמות הם כלי שעוזר לאנושות לזכות בשליטה על העולם החומרי. באמצעות השימוש ב-72 השמות התגברו בני ישראל על מה שהיה נראה כגזירה בלתי נמנעת, על השליליות שיכלה להגיע כתוצאה של האגו, של הספק וכתוצאה מכך שינו את טבעם של המים, והמים הפסיקו לזרום. לפי חכמת הקבלה, אנו יכולים ואמורים לשלוט בטבע הגשמי; המכשול היחיד הוא האגו שלנו. כאשר נתגבר על האגו נוכל לנתב לתמרן את הטבע שיפעל לטובתנו. כאשר נתגבר על האגו עוד לפני הווצרותו נוכל לשלוט בעולם הגשמי, לשם כך נוצר כלי עזר שנקרא בשם ע"ב השמות.

ספר הזוהר ממשיך ומסביר שלמרות מה שאנו חושבים, האגו אינו מי שאנחנו. המקובלים מתארים את האגו כמעטה, מסך שמסתיר את האור של האני המקורי שלנו. מטרתנו בעולם הזה היא להסיר את המעטה המסתיר את המהות והפוטנציאל האמיתיים שלנו.

 

סוד וכוח האותיות

 



האותיות  הינם המהות הפנימית של כל הבריאה אין הם סימנים גרידא אלא מהות אנרגטית רוחנית עליונה, כח הנמשך מאת הבורא אל העולם, כל נברא יש בו שילוב של כמה וכמה כוחות- אותיות, כל "עצם" ונברא כל שהוא מתקיים בכל רגע בהשפעת הכוחות הנמשכים אליו בכל רגע, האותיות הם הצינורות והכוחות שנמשך מהם כל היקום וכל העולמות כולם שמעבר לו.
כאשר אדם מוציא מפיו אותיות הוא מתחבר מנענע ומעיר את אותם כוחות, וכפי איכות כלי הדיבור שלו וזכות פיו הינו מושך שפע לעולם או לעצמו.

במסגרת הלימוד במרכז לקבלה מובנית נלמד את סוד כוחם של האותיות הלכה למעשה 
וכיצד להשתמש נכון בכלי הדיבור לתועלת לנו ולאחרים.



מתוך ספר התמונה 
המיוחס  ל- רבי נחוניא בן הקנה  ורבי ישמעאל כהן גדול
תקופת בית מקדש שני לפני כ- 2000 שנה


אזהרה: אין להוציא שמות קדושים או שמות מלאכים מהפה.
 

אות א:

אות האלף מורה כתר עליון, וציורו מורה ג' מדות חכמה בינה תפארת, כי גם הת"ת עצמו ממדת האלף, ואלף לשון ואאלפך חכמה, והיא נקראת עוזו ותפארתו של הקב"ה ועליה ארז"ל שהקב"ה מניח תפילין ונאמר ושם חביון עוזו ונתנה לישראל ע"י עטרת כשאין עושים רצונו של מקום, ואם עושים רצונו של של מקום ע"י התפארת, וצורה של א ב' יודי"ן ו' ביניהן, ושעת נוגה ממשלתה: 

 

אות א:

אלף מורה כתר כי בו אהי"ה המהווה כל, והוא עליון על כל כי בו צדק עליון ותחתון ושם הצורה אכתריא"ל י"ה ה' צבאות, וציורו כולל שנים כרובים זהב והקול בתווך כענין ו' קולות מקול אחד והם לא שמעו כי אם קול אחד כמו דכתיב ותמונה אינכם רואים זולתי קול, ומה הקול כענין והאלהים יעננו בקול באותו הקול דכתיב קול ה' בכח כי הקול א' שמו צדיק, והנה עזרא הסופר שהיה כותב כל האותיות בקולמוס אחד כי לא היה חושש כל כך בצורות כי היה מקובל בהם וחיכם בשניהם, והוא לבוש עליון אלף אות התפלין שהקב"ה מניח, ושם נחבא העוז בתוך התפילין ונתעלם בתוך אור הדל"ת כאמור ונוגה כאור תהיה ושם חביון עוזו ושם אור הלבנה כאור החמה וזהו האור הגנוז ביום ראשון דכתיב ויהי אור, והוא כובע ישועה בראש הצדיקים לעתיד לבא. וממשלת נוגה ממנה: 

 

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה כח ד"ה [ט] א"ר אלכסנדרי
 
ט] א"ר אלכסנדרי למלך שבאת לו שמחה, כל שבעת ימי המשתה היה בנו של מלך טרוח עם האורחים, וכיון שיצאו שבעת ימי המשתה א' /אמר/ המלך לבנו, בני יודע אני שכל שבעת ימי המשתה היית טרוח עם האורחים, ועכשיו אני ואתה נשמח יום אחד ואיני מטריח עליך הרבה אלא תרנגול אחד וליטרא אחת של בשר, כך כל שבעת ימי המשתה ישר' עסוקים בקורבנותיה' של אומות העולם, דא"ר פנחס כל אותן שבעים פרים שהיו ישר' מקריבין בחג כנגד שבעים אומות העולם שלא יצדא העולם מהם, מה טעמ', תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה (תהלים קט: ד), בטוחים אנו בתפילה, וכיון שיצאו שבעת ימי החג א' הקב"ה לישר' בניי יודע אני שכל שבעת ימי החג הייתם עסוקי' בקרבנותיהם של אומות העולם ועכשיו אני ואתם נשמח יחד ואיני מטריח עליכם הרבה אלא פר אחד איל אחד, וכיון ששמעו ישר' כך התחילו מקלסין להקב"ה ואו' זה היום עשה י"י נגילה ונשמחה בו (תהלים קיח: כד). א"ר אבון אין אנו יודעין במה לשמוח, אם ביום אם בהקב"ה, ובא שלמה ופירש, נגילה ושמחה בך (שה"ש =שיר השירים= א: ד), בך בתורתך, בך בישועתך. א"ר יצחק בעשרים ושתים אותיות שהכתבתה לנו בתורתך, ב' תרי, כ' עשרים.
 
 
 
פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה כט ד"ה למלך שהיה אוהב
 
למלך שהיה אוהב את בנו עשה לו מונייק של זהב ותולה אותו בצוארו, לא עשה אלא הכעיסו, ונטל אביו ממנו את המונייק ועשה לו כבלים ונתנם ברגליו של בנו, כך עשה הקב"ה אותיות של תורה כמונייקית ונתנם על צואריהם של ישראל, שנאמר כי לוית חן הם לראשיך וענקים לגרגרותיך (משלי א' ט'), תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך (שם /משלי/ ד' ט'), לא עשו אלא עזבו את התורה, שנאמר עזבו את תורתי וימאסו בה (ירמיה ו' י"ט) כתב אותיותיהם פורעניות והביאה עליהם איכה ישבה בדד.
 
 
 
מדרש תנחומא (בובר) פרשת לך לך סימן יא
 
[יא] ד"א ויהי בימי אמרפל. זש"ה בך צרינו ננגח (תהלים מד ו), בך בתורתך, [אמר ר' יצחק] בך בגימטריא ב' שנים, כ' עשרים, הרי עשרים ושנים, בעשרים ושתים אותיות שבתורה, (ובשמך תרים קרננו) [בשמך נבוס קמינו] (שם /תהלים מ"ד ו'/), אמר אברהם לפני הקב"ה רבונו של עולם אילולי ששיתפתה כבודך עמי ועזרתני, מה אדם אחד יכול לעשות כנגד תשעה מלכים וחיילותיהן, אלא על ידי שעזרתני נפלו בידי, מה כתיב ויחלק עליהם לילה (בראשית יד טו), רבנין אמרין הלילה נחלק מאליו, (אמר) ר' בנימין בן יפת בשם ר' יוחנן [אמר] הקב"ה שהוא יודע עתותיו ורגעיו הוא חלקו, אמר לו הקב"ה אתה עשית עמי מאמש עד חצי הלילה, והרגת בשונאי, חייך אני עושה עם בניך מחצות עד הבקר והורג בשונאיהם, שנאמר ויהי בחצי הלילה (שמות יב כט), לכן נאמר ויהי בימי אמרפל.
 
 
מדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תשא סימן ה
 
ה] כי תשא. אמר ר' יהושע הכהן בר נחמני אמר הקב"ה למשה לך מנה את ישראל, אמר משה לפני הקב"ה כתיב והיה זרעך כעפר הארץ וגו' (בראשית כח יד), וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו' (הושע ב א), ואתה אומר לך מנה את ישראל, אמר משה לפני הקב"ה איני יכול לעמוד על מנינם, א"ל הקב"ה משה לא כשם שאתה סבור אלא אם בקשתה לעמוד על מנינם של ישראל, טול ראשי אותיות של שבטים, ואתה עומד על מנינם, ר' מראובן, ש' משמעון, ל' מלוי, וכן כל שבט ושבט, למה הדבר דומה לשולחני שהיה לו נער, א"ל ספור לי מעות האלו, א"ל היאך אני יכול לספור אותם, א"ל ספור ראש שורות של מעות, ותעמוד על החשבון, כך היה משה מתקשה על חשבונן של ישראל, א"ל הקב"ה טול ראשי אותיותיהם של שבטים ותעמוד על חשבונן, ר' מראובן מאתים אלף, נ' מנפתלי חמשים אלף, ש' משמעון שלש מאות אלף, י' מיהודה, י' מיוסף, י' מיששכר שלשים אלף, ז' של זבולון שבעת אלפים, ד' של דן ארבעת אלפים, ג' של גד שלשת אלפים, ב' של בנימן ב' אלפים, א' של אשר אלף, הרי חמש מאות אלף ותשעים ושבעה אלף, איכן השלשת אלפים, אלו שנפלו בימי העגל, שנאמר ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש (שמות לב כח), לכך אמר הקב"ה למשה מנה את ישראל לידע כמה חסרו.
 
 
מדרש תנחומא (בובר) פרשת נשא סימן טז
 
טז] ד"א כה תברכו. זש"ה הנה מטתו של שלמה ששים גבורים סביב לה (שה"ש =שיר השירים= ג ז), וכי מה ראה שלמה לעסוק במטה, שאמר הנה מטתו, אלא אינו עסוק אלא במלך שהשלום שלו, הנה מטתו זה בית המקדש, ולמה נמשל בית המקדש למטה, אלא מה מטה הזאת אינה אלא לפריה ורביה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היו פרין ורבין, שנאמר ויאריכו הבדים (מ"א =מלכים א'= ח ח), ואומר והזהב זהב פרוים (דה"ב =דברי הימים ב'= ג ו), שהיה עושה פירות, וכן הוא אומר ויבן את בית יער הלבנון (מ"א =מלכים א'= ז ב), למה נמשל ליער, מה יער פרה ורבה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה, לכך נאמר הנה מטתו. ששים גבורים (שה"ש =שיר השירים= ג ז), אלו ששים אותיות שבברכת כהנים, כולם אחוזי חרב (שם /שיר השירים ג'/ ח), שכל אחד ואחד שמו של הקב"ה נזכר בו, יברכך ה', יאר ה', ישא ה', (במדבר ו כד כה כו), איש חרבו על ירכו (שה"ש =שיר השירים= שם /ג'/), מה ראה הירך להזכר כאן, אלא אפילו אדם רואה בחלומו החרב שלופה נתונה על צוארו וקוטע את ירכו, משכים בבקר והולך לבית הכנסת, מפחד בלילות (שם /שיר השירים ג'/), מפחד שראה בלילות בחלומו, ורואה את הכהנים נושאים כפיהם, החלום רע מתבטל ממנו, לכך נאמר מפחד בלילות, לכך אמר הקב"ה למשה הזהר לאהרן ולבניו שיהו מברכין את בני, שנאמר כה תברכו [את בני ישראל]. 
 

תפילת מ"ב אותיות

תפילת ר' נחונה בן הקנה חי בתקופת הגמרא לפני כ-1800 שנה,

רי נחונה היה מקובל, וחיבר את התפילה הנקראת בפי המקובלים שם מ"ב (על שם מב (42) אותייות הנמצאות בתפילה),

התפילה בנויה מ-7 משפטים וכל משפט 6 אותיות, הצירופים יוצאים מראשי התיבות וחל איסור לומר אותם כמו שהם רק באופנים מסוימים,

כל משפט מתקשר לספירה אחרת (לפי הסדר): חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

ידוע כי יש בכח אמירת/כוונה בשמות מסוימים לתעל אנרגיה הקיים ביקום "ולטהר" את האוויר המלא באנרגיות שליליות ("קליפות"), וזו למעשה אחת הסיבות שאסרו חז"ל את לימוד הקבלה בכדי שלא יתבצע שימוש לתועלת אישית,

להלן התפילה, (נהוג לומר אותה לפני תפילת שחרית, ולדעות מסוימות גם לפני תפילת מנחה וכן בקראת שמע שעל המיטה),

אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה (אבג-יתץ)-כנגד ספירת חסד

קבל רינת עמך שגבנו ט הרנו נורא (קרע-שטן)-כנגד ספירת גבורה

נא גיבור דורשי יחודך כבבת שומרם (נגד-יכש)-כנגד ספירת תפארת

ברכם טהרם ר חמי צדקתך תמיד גומלם (בטר-צתג)- כנגד ספירת נצח

חסין קדוש ברוב טובך נהל עדתך (חקב-טנע)-כנגד ספירת הוד

י חיד גאה לעמך פנה זוכרי קדושתך (יגל-פזק)-כנגד ספירת יסוד  

שועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות (שקו-צית)-כנגד ספירת מלכות,