המרכז העולמי ללימוד קבלה מובנית

 
תכנית הלימודים שלנו

הרבנים הטובים בעולם דוברי כל השפות יקנו לכם את האמת"

 

 

 
 
תבנית שיעורים מובנים ע"פ נושאים כולל פירוט

השיעורים שלנו "לימוד מרחוק" מתבצעים באמצעות תכנת מסרים/ אי-מייל או טלפון משך שיעור כ 35 דקות בלבד במהלכו אנו מנחים את הלומד ומכוונים אותו לחומר -ספרים און לין והרצאות וידאו הנמצאות באתר או באתרים אחרים ברשת ההדרכה שלנו מתבצעת ע"י חונך אישי "אחד על אחד".

שיעור ראשון הינו שיעור חינמי ומטרתו לבחון את ההתאמה של השיטה ללומד.

 
מבוא לעשרת עקרונות הבריאות של הרמב"ם

 
תורת ישראל, השייכת לעם יהודי, כוללת  התייחסות נרחבת ביותר. ההיכרות עם התורה, מוכיחה כי היא דרך חיים המקנה הנחיות מדויקות בכל התחומים.
הנחיות אלו ניתנות לא רק בתחום המופשט והרוחני של החיים, אלא גם במישור החומרי והארצי. ביחסה של התורה למישור החומרי של החיים תיווכחו לדעת שמוקדש מקום נרחב לנושא שמירת בריאות הגוף.
בכתבי הקודש מודגשת חובה רבה המוטלת על האדם לשמור על גופו מנזק ומסכנה. חיוב זה מהווה בסיס לשמירת כל התורה כפי שעולה מהפסוקים הבאים:
"ונשמרתם מאד לנפשתיכם..." (דברים, ד, ט"ו).
"רק השמר לך ושמר נפשך מאד..." (דברים, ד, ט).
"כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך..." (דברים, כ"ב, ח).
"לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור" (דברים, כ, י"ט).
"ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם..." (ויקרא, י"ח, ה)
על פסוקים אלו נאמרו דברי הרמב"ם הבאים:
"הואיל והיות הגוף בריא מדרכי עבודת ה' הוא, שהרי אי אפשר שידע האדם דבר מידיעת הבורא ועבודתו, והוא חולה לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדים את הגוף ולהנהיג עצמו בדברים המבריאים והמחלימים." (פ"ד מהל' דעות ה"א)                                                   אמר רב: "תאכל מהדברים הרעים לך - קצת, ולא מהדברים הטובים לך -הרבה"
הבריאות הגופנית נתפסת במקורות כמפתח וככלי המאפשר את ביצועה של משימת חייו של האדם היהודי: חיים של סיפוק ואושר רוחני וגשמי המושגים על ידי שמירת תורה ומצוות בצורה הנכונה רבי פרופסור שלמה נחמיה פיאזמנטה זצ"ל הסביר לי פעם שאותיות בראשית בסדר אחר הן אותיות "בריאות"- ברא - בכתיב חסר - בריא.
הרמב"ם לקח על עצמו כאחת ממשימות חייו להעביר לעם ישראל לדורי דורות את העקרונות היסודיים של השמירה על הבריאות הגופנית.
כמו כן, גם הפוסקים של זמננו כמו ראש העדה החרדית בבני ברק, הרב שמואל הלוי ואזנר, מדגישים את החשיבות הגדולה שהתורה נתנה לקיום מדוקדק וקפדני של מצוות שמירת הנפש, ומסבירים כי כיון שהתורה כתבה מצווה זו מלשון שמירה, נדרשת שמירה ודאית שלא יהיה אפילו צד כלשהו של סכנת נפשות. (הרב שמואל הלוי ואזנר, שו"ת "שבט הלוי", עמוד ק"ט, אותיות ה, ו; בני ברק, תשמ"ו).
הבנה נוספת ביסוד דרך חשיבתו של הרמב"ם הנה הכלל התורני הבא:
"מאדם יהא שלא יבאו חליים עליו. מאי טעמא? דאמר רב אחא: 'והסיר ה' ממך כל חולי' - ממך הוא שלא יבואו חוליים עליך..." (מדרש רבה, ויקרא, פרשה ט"ז, ח.)
כלומר, מחלות באופן כללי נגרמות, בדרך כלל, על ידי האדם עצמו לעצמו (אלא אם כן ישנה גזירה מיוחדת משמיים) מאחר והוא לא שומר את עצמו על פי כל כללי הבריאות. מכאן נבין שאין הוא יכול להגיד כאשר הוא חולה "זו גזירה משמיים"- כי זו לא!
זו גזירה שהוא גזר על עצמו מאחר ולא היה מוכן ללמד את עצמו לשלוט על תאוותיו ורצונותיו ולחיות על פי כללי הבריאות.
ואף יותר מכך.
ידוע ומפורסם הוא איסור "בל תשחית" הכתוב בתורה אולם רבים לא יודעים כי האיסור כולל גם איסור על השחתת גוף האדם או גרימת נזק לגוף, וכדי לא לעבור על איסור זה התירו חז"ל עשיית פעולות שונות לשמירת הבריאות.
אחד ההיתרים הינו העדפת אכילת מאכלים משובחים שאינם מזיקים לבריאות - למרות שמחירם גבוה - על פי מאכלים מזיקים וזולים ואין בכך משום איסור "בל תשחית" על הממון.
זהו המקור התלמודי לכך: "האי מאן שאפשר למישתי שיכרא [שיכר - שמחירו זו] ושתי חמרא [יין - שמחירו יקר] עובר משום בל תשחית. ולאו מילתא היא [אך אין להתחשב בכך] - בל תשחית דגופא עדיף [עדיף להשחית, כלומר לבזבז, ממון - ולא את הגוף]" (שבת ק"מ, ב.)
הסבר: כאשר יש קונפליקט בין שני איסורי בל תשחית-
האחד, איסור בל תשחית על הכסף (בקניית מאכלים יקרים ובריאים) והשני איסור בל תשחית של הגוף (בקניית מאכלים זולים אך לא בריאים).
קובעת הגמרא ש"בל תשחית דגופא עדיפא"! כלומר, יש להעדיף את קיום האיסור של בל תשחית על הגוף ולקנות מאכלים בריאים ביוקר מאשר לשמור על כסף ולקנות מאכלים פחות בריאים.
מכאן אנו לומדים שכל אדם הקונה מאכלים בריאים ומקפיד על שמירת בריאותו מקיים מצווה גדולה ונחשב שומר נאמן, ששומר על הפיקדון (הגוף) שהקב"ה נתן לו, בנאמנות.
ולסיום, מי הבטיח את ההבטחה הבאה?
"כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו עד שיזקין הרבה וימות ואינו צריך לרופא ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו אלא אם כן היה גופו רע מתחילת ברייתו או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו או אם תבא מכת דבר או מכת בצורת לעולם."
הציטוט המהמם הזה לקוח מדברי הרמב"ם (הלכות דעות פ"ד,כ).
הרמב"ם מבטיח לכל מי שיעשה כדבריו בריאות איתנה עד סוף ימי חייו הארוכים מאד.
במבוא זה ננסה ללמוד יחד את דבריו ולהשליך אותם לימינו אנו. המשך

 
ספר המידות של רבי נחמן

 
ספר המידות של רבי נחמן נכתב ע"י רבי נחמן בגיל 7 וכולו מבוסס ולקוח מספר תהילים והתורה, במהלך הלימוד אנחנו נעבור מידי יום על מספר הוראות הכתובות בספר תוך ההבנה בעומק הדברים.

 
בדרך השגת הספירות 

 
הנה גזר האדון, ברוך הוא, להיות מתגלה לבני האדם בנבואה על ידי תמונות ודמיונות נבואיים, שמתוכם ישיגו ענינים אמיתיים ונשגבים בסתרי רוממותו, יתברך, והשגחתו. והנה על פי הציורים ודמיונות הנבואיים האלה נזכיר בספירות ענינים ותנועות, כפי מה שנראה במראות הנבואיות.
ואולם בהשגה שמשיגים הצדיקים בעולמות הרוחניים וההנאה שנהנים מזיו שכינתו, יתברך, האמת היא שאין משיגים עצמותו, יתברך, כמות שהיא, אבל מתגלה להם מזיוו מה שראוי להם בדרכים הראויים להם, שמתוכם משיגים הענינים האמיתיים הניתנים להיות מושגים מהם. וכן בבחינת ההתדבקות שמתדבקים בו, יתברך, ומשתעשעים בו ונשלמים בשלימותו, אין כל זה נעשה אלא באמצעיות הגילויים האלה, שהוא, יתברך שמו, מתגלה להם, כפי מה שגזרה חכמתו היותו ראוי ונאות להם.
וכל זה מכלל מה שהאדון, ברוך הוא, נמצא לבריותיו, כמו שזכרנו למעלה. וכלל כל הדברים כולם הוא מה שנקרא ספירות. ולפי בחינות אלה נזכירם בשם אורות, או כחות, או שרשים,
ונדרוש בהם דרושים שונים, אחד לפי בחינה אחת, ואחד לפי בחינה אחרת.

רבי משה חיים לוצאטו
כללי מאמר החכמה



 
שמות הספירות והפרצופים 

 
וצריך שתדע, שכפי התפרט ההשפעה וההארה פחות או יותר, כן ייוחסו לה תוארים שונים, ותיקרא אור, הארה, מידה, פרצוף או עולם כפי רבות הפרטים והתפשט הענין בהשלמת בחינותיו.
והנה שמות העשר ספירות בכלל הם: כתר, חכמה, בינה, חסד או גדולה, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. ואלה מתחלקים בחילוק אחר ונקראים חמישה פרצופים: כתר נקרא אריך-אנפין: חכמה – אבא: בינה – אימא: הששה, שהם חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מתחברים ונעשים פרצוף אחד, ונקרא זעיר-אנפין: ומלכות – פרצוף אחד ונקרא – נוקבא.

רמח"ל



 
בשם הויה ב"ה והספירות 

 
הארת הספירות 

 
אלה האורות צריך שיאירו כולם בחיבור אחד וביחס מיוחד שגזרה עליו החכמה העליונה, דהיינו, הכתר בבחינת השורש ומקור לכל, ואחריו במדריגה – שני האורות חכמה ובינה נקשרים בכתר, והם עצמם מתחברים זה עם זה חיבור גדול, ושניהם מתקשרים בשש קצוות, והשש קצוות בחיבור אחד עם המלכות. והנה בהיות האורות האלה מאירים על סדר זה, נמשך מזה שיהיו הברואים עומדים במצב טוב, והברה והרווחה רבה בהם. ואם אחד מהתנאים האלה יחסר, הנה יחסר הטוב מהברואים.
ואולם מה שאפשר ליחסר הוא אור המלכות, שלא יאיר אלא מעט, וזעיר-אנפין לא יתחבר לה, ואבא ואימא לא יתחברו בזעיר-אנפין ונוקבא. אך אבא ואימא לא יתכן אלא שיאירו תמיד בחיבור בלי הפסק. ונולד מזה, שיתקיים העולם ולא יחרב, אך רווחתו תלויה בהתקשר חכמה ובינה בזעיר-אנפין, וזעיר-אנפין – בנוקבא. ונקראו דרך משל זעיר-אנפין ונוקבא -  חתן וכלה, והחיבור ביניהם – "כמשוש חתן על כלה".

רמח"ל



 
הנהגה והשגחה 

 
הספירות – מקורות להנהגה ולמהות הנבראים
 
וצריך שתדע, שמכלל הספירות האלה הנה הוא הויית המצויים כולם, שרצה וחידש הבורא, יתברך, כמו שביארנו. וכן מכלל ענינן הוא היוולד בנמצאים מקרים וענינים כפי גזירת החכמה העליונה, והוא מה שנקרא – הנהגה והשגחה. והנה כלל המקרים הנולדים בנמצאים מתחלק לשני מינים, והם: תיקון והפסד, כלליים או חלקיים, פירוש, שיקרה לאחד מן הנמצאים כולו או לחלקים ממנו. ופעולת שני הענינים האלה נקראת הטבה והרעה. והנה רצה האדון, ברוך הוא, שתהיה ההארה הנזכרת, שהיא גילויו, באותם הדרכים והגבולים שרצה להיגלות, סיבה לכל זה, שמאחת ההארות, או נאמר באחת מבחינות ההארה, יוולד ענין בנמצאים שיהיה מכלל ההטבה, ומבחינה אחרת יוולד ענין אחר שהוא מכלל ההרעה.
והנה כשנבחין כללי דרכי ההארה לפי מה שמולידים מן המקרים, נמצאים שלושה: כלל שורש ההטבה, ונקרא חסד: שורש ההרעה ונקרא דין, והממוצע בין ההטבה וההרעה ונקרא רחמים. ועל פי שורש זה נקרא קצת מן ההארות – חסדים, וקצתן – דינים, ויקראון בעלי החכמה -  גבורות. והנה כל מה שהוא ריבוי השפעה והארה נקראהו חסד, וכל מה שהוא העלם ומיעוט נקראהו דין...

 
..הנמצאים למיניהם כפי אורותיהם העצמיים אינם נודעים לנו, ולא נוכל לקבץ אותם לסוגים, ולא נוכל לתאר בהם תאריך מיוחדים לספירות על מה שיולידום. אבל נזכיר הספירות בתאריך הראויים להם כפי ההנהגה, ונייחס להם בנמצאים אותם שנולדים מהם. דרך משל נאמר, שהזהב יוצא מן הדין ורומז עליו, והכסף מן החסד ורומז עליו, וכיוצא בזה. ואנחנו לא נבחין יותר דין בהמצאת הזהב מבהמצאת הכסף, ולא יותר חסד בהמצאת הכסף מהזהב: אבל הכוונה, שמן הספירה שממנה נשפע החסד בהנהגה יוולד הכסף בנמצאים, וכן כל כיוצא בזה. ועל פי הכלל הזה צריך שתתבונן בדרושים להבחין בתארים, אם הם מיוחדים בדרוש ההוא כפי הנשואים שבו, או אם הם בלתי מיוחדים, ונמשכים אחר נשואים אחרים וטעם אחר, כמו שזכרתי....



 
ארבע העולמות
 
וארבע עולמות הם ונקראים: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, והם: עולם האלוקות, עולם הכסא, כולם המלאכים ועולם התחתון. ובכל אחד מהם נדרשים ספירות ופרצופים באלקותו, יתברך, וכבודו המתגלה שם. 
בבריאה, יצירה, עשייה יש הנפרדים גם כן, דהיינו המאורות הברואים שזכרנו למעלה, שמתחלקים גם הם במחלקות עשר הספירות, וכל הברואים כולם, עליונים ותחתונים שנולדים מהם, וכמו שזכרנו.

רמח"ל



 
הסטרא – אחרא
 
הסטרא- אחרא היא כלל כוחות נבראים, ויש בה תחילה עשרה מקורות מקבילים והפכים לעשר ספירות, ונקראים גם כן בשם זה, דהיינו עשר ספירות דקליפה, ונחלקים לארבעה עולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, מקבילים והפכים לאצילות בריאה יצירה עשייה דקדושה. ואמנם ארבע מדריגות דקליפה יש, זו קשה מזו, ובכל אחת מהן ארבעה עולמות: אצילות בריאה יצירה עשייה, וארבע המדרגות נקראות רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת, ונוגה. שלוש מאלה הארבע הן רע גמור, אך קליפת נוגה יש לה זמנים, ופעמים שמתחברת עם השלוש ונעשית רע, ופעמים משתעבדת לקדושה ונטפלת לה, והיינו שנפרדת מן השלוש, ומתחברת לקדושה, ומיטהרת, ונקראת תוספת מחול על הקודש, שהיא טוב. והנה מן המקורות האלה שזכרנו מתפשטים ענפים, והם כלל מלאכי החבלה והשדים וכל המזיקים.

רמח"ל



 

 
הנשמה ובחינותיה
 
הנשמה של האדם מתחלקת לחמש בחינות, נקראות: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה: ובאות מהחמשת פרצופים: נפש – מנוקבא, רוח – מזעיר אנפין, נשמה – מאימא, חיה – מאבא, יחידה – מאריך אנפין.
עוד יש נשמות מעולם העשייה ונקראות נפשות, ומעולם היצירה ונקראות רוחות, ומהבריאה ונקראות נשמות, ומהאצילות ונקראות נשמות לנשמות.
ומלבד כל הבחינות האלה, שזכרנו שיש לנשמה, יש בחינה אחרת שנקראת מלבוש ונקראת צלם, והוא בחינה אחת נפשיית, שבה מתלבשות כל אלה הבחינות הנזכרות כדי לבוא ולעמוד בתוך הגוף. ומלבד כל זה עוד בחינה תחתונה שנקראת כח הגוף ובאה מהגלגלים.
והנה הנפש שוכנת ומתגברת בכבד, והרוח – בלב, והנשמה – במוח, והחיה מקיפה את כל הגוף מבחוץ, והיחידה מקיפה על הראש מלמעלה.



 
כלל ראשון: כוונת הבריאה
 
מה שנודע לנו מכוונת המאציל ב"ה בזה, הוא, כי ברצותו להיטיב רצה להמציא נמצאים שיקבלו טובו. וכדי שיהיה הטוב שלם, צריך שיקבלוהו בזכות ולא בצדקה, שלא יהא הבושת פוגמו, כאוכל את שאינו שלו. וכדי שיוכלו לזכות, המציא מציאות אחד שיהיה צריך אליהם להתקן, מה שאינו צריך הוא, ובתקנם אותו – יזכו. והוא מציאות הספירות, כי הם מציאות אחד כמו מחברת צינורות, שבעמדה על תיקונה כראוי, ממשיכים השפע מן המאציל אל המתקנה. וזהו זכותו – שהקים חפץ המאציל ב"ה, שחפץ שיקבלו נמצאיו את טובו.
 



 
מהות הספירות 
 
 
מהות הספירות הוא מציאות רוחני ונעלם, לא יושג מהו, כאשר לא יושג מהות מאצילם, כי הם התפשטות חלק מאורו המתפשט בפעולותיו, לפעול כל דבר על מכונו, להיטיב או להפך, ברוב המדריגות המשתלשלות ויורדות לפי גזירת החכמה על כוונת הבריאה. פירוש – כי אין המאציל פועל בנמצאיו בכל כוחו, רק בחלק משוער, לצאת הבריאה באותו התכונה שחפץ אותה. ואותו החלק הפועל – יפעל בהדרגה, כח אחר כח, עד עמוד הדברים בגבולם כראוי אל מקבליהם. והכוחות האלה הם הספירות הנמצאות במציאות ממשי תמידי, כי הנהגתם והשפעתם צריכה להיות כן על פי כולן בכל רגע. ונמצא, שאין הספירות דבר נבדל מהמאציל.
הספירות האלה אינם בעלי תפוס מקום, ועל כן אין גבול למעמדם, ולא נזכר בהם גבול אלא להתפשטות ממשלתן והנהגתן. וטבע המאורות כל אחת שונה מחברתה, והיא פועלת פעולה בתחתונים משונה מפעולת חברתה. וכן כל המאורות הפרטים הנמצאים בהם, כמו שנפרד עוד בס"ד, פעולתן משונה פעולת איש מחבירו, כי יש מרבה השפעה ויש גורע, יש מחזיק ויש מחליש, וכן כל הפעולות הנמצאות במציאות.
ועיקר תכונתם הוא המזג מן החסד הדין והרחמים, הם שלוש מידות שבהם מנהג הקב"ה את עולמו. החסד הוא המשפיע ברוחה: הדין הוא המונע והסותם מאד: הרחמים היא המידה הממוצעת. ומן השלוש האלה מורכבים כל המאורות, אלא שבאחד גובר יותר החסד, ובאחד יותר הדין, ובאחד יותר הרחמים, ולא נמצא בכל המאורות מזה דומה לאחר לגמרי.


 



 
ריכוז וכוונה -השמות והספירות 

 
גווני הספירות 

 
הוא שער הגוונים הנרצה בשער זה הוא לבאר ענין הגוונים הנזכרים אל המפרשים ובזוהר בדברי הרשב"י. וכן נבאר גוון כל ספירה וספירה והטעם בו וזה בקצור מופלג:


 
פעמים רבות ימצא המעיין בספרי המקובלים ובזוהר מייחס גוונים ידועים אל כל ספירה וספי', ראוי למעיין ליזהר. ואל יעלה על לבו ומחשבתו שיהיו דברים כפשוטן ח"ו, לפי שהגוון הוא דבר הנגשם והוא אחד מתארי הגשם ומקריו ומה שאינו גשם אין ראוי שיתואר במקרי הגשם ח"ו. והחושב שהגוונים ההם בספי' כפשוטי המאמרים הוא מחריב העולם וגבול אשר גבלו ראשונים, ונמצא מגשים ח"ו. לכן ראוי למעיין ליזהר בענין זה. והנרצה בגוונים הוא משל אל הפעולות הנמשכות מהשרשים העליונים. המשל בזה הגבורה הנוצח במלחמה ראוי שיתייחס אליו האדום להיות שדרכו לשפוך דמים אדומים, וגם כן האדום הוראות האכזריות חמה ושטף אף. וענין זה מבואר. לכן אל מקום הדין החזק ניחסהו באדמימות. ועוד שאין ספק שהדברים האדומים נמשכים מכח השרש ההוא כאשר בארנו בשער מהות והנהגה. וכן הלבן מורה על הרחמים והשלום ומדרך הלבנים להיותם בעלי רחמים כמו הזקנים ובעלי שיבה אשר אין מדרכם לצבא צבא, ולכן כאשר נרצה לייחס השלום והחסד והרחמים נייחסהו בלבנינות. ואין ספק שהדברים הלבנים הם נמשכים מכח השרש ההוא כאשר בארנו בשער הנז'. וזהו הנרצה בגוונים אל הספי' משל אל הפעולות הנמשכות לפי טבעם ועניינם. ואין לנו מקום וגדר להמשילו ולהגדירו בענין חילוקם אלא במשל וגדר הגוונים אשר יתחלקו ויעלו וירבו לפי תגבורת הגוונים אחד על חבירו. לכן נמשיל ענין הפעולות העליונות במשל הגוונים והכל לשכך האזן הגופני במה שיכול לשמוע. ואין ספק שיש לגוונים מבוא אל פעולות הספירות והמשכת שפעם. ולסבה זו כאשר יצטרך הממשיך להמשיך שפע רחמים מהחסד יצייר נגדו שם הספירה בגוון הענין הנצרך אליו כפי גוון המדה. אם חסד גמור ללובן גמור, ואם לא כ"כ יצייר לובן כסיד ההיכל וכיוצא בזה, כמו שנבאר בשער הכוונה. וכן כאשר ירצה לפעול פעולה ויצטרך אל המשכת הדין אז יתלבש האדם ההוא בבגדים אדומים ויצייר צורת ההווייה באודם, וכן לכל הפעולות והממשכות, וכאשר יצטרך חסד ורחמים יתעטף לבנים. ולנו בזה ראיות ברורות מהכהנים שהמשכתם מצד החסד ובגדיהם בגדי לבן להורות על השלום. וזה ענין כ"ג ביה"כ שהיה מעביר זהבים ולובש לבנים מפני שעבודת היום בבגדי לבן. ונתנו טעם לדבר שאין קטיגור נעשה סניגור, הורו בפי' על הנדרש. ועד"ז ודאי לענין הקמיעין כאשר יעשה אדם קמיעא לחסד יצייר השם ההוא בלובן מזהיר כי אז תגדל פעולת השם ההוא. וכן בדין לצייר שם הדין באודם, ומה גם אם יציירהו בדם שעיר שאז הגוון וסבתו הכל מורים על הדין. והדברים האלה ידועים ומבוארים אצל כותבי הקמיעין ואין לנו חלק בעמלם. וכבר ראינו מי שצייר שמות בקמיעין המורים על הדין באודם והמורים על החסד בלובן והמורים על רחמים בירוק והכל ע"פ מגידי אמת אשר הורוהו במעשה הקמיע הכל להורות שיש מבוא לענין הגוונים אל הפעולות הנמשכים מלמעלה (וקרוב לענין זה היו עושים עובדי הככבים והמזלות שהי' עבודתם בקטרת ידוע אצלם להשפיע להם כח מהמזל ההוא והיו מתלבשים בלבושים מתייחסים אל פעולתם כאולתם). והעד הנאמן בזה אבני החשן י"ב אבנים מתייחסים לפי המשכת י"ב שבטי ישראל ממקום גבוה. ואין להרחיק הענין הזה. שהרי בעלי הטבע אמרו כי אם יביט האדם בעיניו במרוצות המים הרבים יתעורר בו [מרה] הלבנה. עד שהחולים שאין להם ישוב ושנתם אינה ערבה בעיניהם יריצו לפניהם סלוני המים כדי שיתעורר הלבנה ויגביר הליחה וישן. וכן הענין בזה כאשר ישוטט המעיין בשכלו ימצא אל הענין הזה עשר ידות כי מהגוונים הנראים לעינים או המצטיירים בשכל בגופני יתפעל הרוחני והנפש תעורר לרוח והרוח לנשמה והנשמה ממציאות למציאות עד שתתעלה אל מקום יניקתה ויתעורר לפי מציאות ציורה יען שהם כמים הפנים לפנים שעל ידה המקור יראה הפנים באודם ויושפע אליה אודם וכן אם לובן לובן כמבואר בשער הצנורות בפ"א כי ההתעוררות והפנים התחתונים הוא ע"י בני אדם וכמבואר בשער מהות והנהגה פי"ח. והנה לפי ההתעוררות ושעורו תהיה ההשפעה וכאשר יראה המעיין ישמח ויגיל אחר עבור על דעתו כל הדרושים הנזכרים כי קצרה יד הלשון להאריך. וזה טעם הלבנת לשון של זהורית ביום הכפורים כי בהתבטל הדין בשורש העליון יתבטלו הענפים התחתונים, וכמו שהמקור אשר בו עקר התלות האודם היה משתנה מדין לרחמים כן הענף התחתון היה משתנה מאודם ללובן. וזה טעם החסידים הראשונים בימי העצירה היו משליכים מים לפניהם בעת תפלתם כדי שיתכוון לבם אל הענין ההוא ותתפעל נשמתם וימשוך כפי התעוררותו כדפי'. ואין ספק שזו היא הסבה בעטיפת השחורים לאבלי ציון כדי שיתפעלו מהעדר האור והשחרות הגובר כענין (לבשו) [אלביש] שמים קדרות (ישעיה נ ג), אל תראוני שאני שחרחורת (שה"ש א). וכן ענין העטיפה כענין (שם) שלמה אהיה כעוטיה. ויש כמה וכמה עניינים המורים על זה ומעידים על הענין ואמיתיתו. והקצור יפה (הסבות) [מסבות] רבות. ואחר שכבר בארנו ענין הגוונים ומהותם והנרצה בהם בספירות ראוי לבאר גוון כל ספירה כפי מה שהסכימו המקובלים והרשב"י ע"ה בס' הזהר



פרדס רימונים
הרמ"ק



 
ספר יצירה 22 אותיות בעולם שנה נפש 

 
 
       22 אותיות בעולם שנה נפש
        ע"פ ספר היצירה נוסח נפוץ
 
          ג' אמות -   אמש
 
אות  אלף   א
 אות מם    מ
אות  שין   ש
 
אויר
מים
אש
עולם
רויה
קור
חום
שנה
גוף (גויה)
בטן
ראש
נפש
 
 
 
                                                    שבע כפולות – בגד כפרת   -  רך וקשה
עולם – כוכבים    שנה – ימים     נפש – שערים
אות בית  ב
אות גימל
ג
אות דלת
ד
אות כף
כ
אות פא
פ
אות ריש
ר
אות תיו
ת
 
אבג יתץ
קרע שטן
נגד יכש
בטר צתג
חקב טנע
יגל פזק
שקו צית
שמות מ"ב
שבתי
צדק
מאדים
חמה
נגה
כוכב
לבנה
כוכבים
ראשון
שני
שלישי
רביעי
חמישי
ששי
שבת
ימים
עין ימין
עין שמאל
אוזן ימין
אוזן שמאל
נחיר ימין
נחיר שמאל
פה
שערי הנפש
חיים
מות
שלום
רע
חכמה
אולת
חן
כיעור
עושר
עוני
זרע
שממה
ממשלה
עבדות
שמות התמורות
וילון
רקיע
שחקים
זבול
מעון
מכון
ערבות
שמות הרקיעים
ארץ
אדמה
ארקא
חרבה
יבשה
תבל
חלד
שמות אדמות
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
12 פשוטות - הוז חטי לנ סע צק
12 גבולים (אלכסונים)
 
ראיה
עורון
שמיעה
חרשות
ריחה
תתרות
שיחה
אלמות
לעיטה
רעבון
תשמיש
סרוס
מעשה
מנוחה
הלוך
חגרות
רוגז      
רחמים
שחוק
כעס
הרהור
עיצה
שינה
עירות
 
 
ה
ו
ז
ח
ט
י
ל
נ
ס
ע
צ
ק
טלה
שור
תאומים
סרטן
אריה
בתולה
מאזנים
עקרב
קשת
גדי
דלי
דגים
יד ימין
יד שמאל
רגל ימין
רגל שמאל
כליה ימין
כליה שמאל
כבד
טחול
מרה
המסס
מעיים
קיבה
קרקבן
ושט באדם
 
 


 



 
 

האדם איבריו ותרי"ג חלקיו  - עניין פרצוף

 
-                      כל ספירה מתחלקת ל-10 ספירות

 

דוגמא: ספירת כתר – כתר שבכתר חכמה שבכתר בינה שבכתר...
ונחלק ליותר פרטים – כתר שבכתר שבכתר, חכמה שבכתר שבכתר...
וכן באדם
גולגולת       – כתר שבכתר
2 אוזניים     – חכמה ובינה שבכתר
2 עיניים       – חסר וגבורה שבכתר
חוטם          – תפארת שבכתר
שפתיים       – נצח והוד שבכתר
פה              – מלכות שבכתר
     
                                          ימין                   שמאל
ספר יצירה – 2 עיניים -         חסד                  ונצח
                  2 אוזניים -         גבורה               הוד
                  2 נחיריים -        ת"ת                  יסוד
                  פה -                  מלכות
 
דרך משל -  פה -      מלכות שבכתר
                  עטרה - מלכות
 
-                      כל ספירה נחלקת לשלושה – חד"ר – חסד שבחסד, דין שבחסד, רחמים שבחסד...
זרוע ימין – חסד – 3 חלקים – חד"ר – כף היד, יד, זרוע
גוף – תפארת – 3 חלקים – חד"ר – חזה, טיבורא דליבא, טבור
רגל ימין – נצח – 3 חלקים – חד"ר – ירך, שוק, רגל
רגל שמאל – הוד – 3 חלקים – חד"ר – ירך, שוק, רגל
 
-                      כתר – תלת רישין – חד"ר – הוא שורש להנהגה של עכשיו לכן הוא שורש לחד"ר ויש בו בחינות חד"ר.
                  תלת רישין – שלש ראשית – התחלות –
      כתר שבכתר,           חכמה ובינה שבכתר,     רחמים שבכתר
      גלגלתא שבכתר            מוחא שבכתר                            אווירה
 
-           עיקר ההנהגה – חסד ודין (רחמים הוא ממוצע) לכן נקראים לפעמים "תרין רישין"
            לפעמים נחשב רק אחד, כי הדין, גם הוא לטובה
            בהנהגת הכתר נקרא – עתיקא קדישא
            חכמה שבכתר – רישא חנינא, חכמא סתימאה, מוחא סתימאה.
 
ג' בחינות נקראות גם – אור קדמון, אור צח, אור מצוחצח
 
-           חסד דין רחמים – בעולם – מים   אש        אוויר (רוח)        אותיות אמ"ש
                                                  חכמה  בינה      כתר (דעת)                   אוויר/מים/אש
 
-           אמ"ש – נקראות שלש אמות, לשון אם שמהם יתר ההנהגות
 
-           תרי"ג הנהגות פרטיות – בפרטות נחלקות ההנהגות לתרי"ג מיני הנהגות וכנגדם נבראו
            באדם תרי"ג, רמ"ח אברים ושס"ה גידים.
 
-           כל הנבראים יש בהם בכללם תרי"ג חלקים כמספר התרי"ג חלקי אדם והאדם בחלקיו כנגד
כל חלקי הברואים כולם. עד שכל הברואים בכללם הם נחשבים לאדם. האדם כל חלק שבו וכל איבר שבו הוא כנגד חלק אחד מכלל הבריאה.
-           חלקי הבריאה שונים באיכותם וכל חלק לפי ערכו רך ההנהגה עימו ואינה דומה ההנהגה
            וההשפעה על זה כמו שהוא על זה. ולכן כפי מספר חלקי הבריאה כך מספר ההנהגות
            תרי"ג הנהגות שונות
 
-           פרצוף יש הנהגה המתפשטת על כל תרי"ג החלקים ונקראת פרצוף. בדרך משל הנהגה
            שאינה מתפשטת על כל תרי"ג חלקי הבריאה אינה נקראת פרצוף.
 
-           5 פרצופים כתר, אבא, אמא, זעיר אנפין, נוקבא – כל אחת מהם כוללת את כל הבריאה
 
-           מלכות – צריכה להתפשט על כל חלקי הבריאה (תרי"ג) אם לא אז אינה נקראת פרצוף
            וזה מצב של הסתרה. ונקרא מיעוט ירח ומילואה
 
-           בנשמה – יש תרי"ג חלקים כנגד כל איבר
 
-           תורה – תרי"ג מצוות כנגד תרי"ג אברים, כנגד תרי"ג חלקי נשמה, כנגד תרי"ג חלקי
            בריאה, תרי"ג חלקי הנהגה
 
-           בקיום מצווה אחת הוא מוסיף קדושה באיברי גופו כנגד מצווה זו
            ונעשה תיקון בחלק נשמתו שכנגד מצווה זאת
            ונעשה תיקון בחלק הבריאה שכנגד מצווה זו
            אם יחיד עושה המצווה מתקן לפי שורש נשמתו
            אם רבים, התיקון נעשה בכלל חלקי הבריאה
            וכנגד זה ה' יתן הטוב כפי אותו חלק ההוא ומצווה ההיא
 
-           בעשיית חטא – הוא פוגם בכל הדברים שכנגד מצווה זו
 
-           סדר טבעיותו – עיבור יניקה קטנות גדלות מרמז גם כן על כללי ההנהגה.
 
 
 
 

תכנית הלימודים תסוכם עם החבר לאחר שיחה אישית.