המרכז העולמי ללימוד קבלה מובנית

 

 
 


בארה של מרים: עלה לרשת בתחילת שנת 2008

בבלי שבת לה א
אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים. אמר רב: מעין המיטלטל - טהור, וזהו בארה של מרים.
 

מרים, לפי כל התיאורים, היא האחות הגדולה במשפחה; בתוך מסגרת זו היא רואה את עצמה כממונה על הילדים הקטנים יותר, ומשמשת לתפקיד זה, שמוטל לא פעם על האחות הגדולה בכל משפחה ומשפחה. הרגשה זו של אחריות, ואף פטרונות, קיימת לא רק כאשר משה מוטל כתינוק בתיבה, אלא גם יותר משמונים שנה לאחר מכן, כאשר היא ואהרון מדברים במשה וננזפים בידי הקב"ה, על עזות המצח שבכך; גם שם מרים מדברת עם אהרון בדבר משה, ואף שיחה זו היא, ללא ספק, בעלת אותה משמעות. האחות הגדולה רואה את עצמה (למרות שמונים השנים שעברו מאז ינקותו של משה) כחייבת עדיין לדאוג לשלומו הגופני והרוחני.
אין אנו יודעים הרבה על נישואיה של מרים אף שנראה ברור מן הדברים, שהיא אכן נשואה לאיש ואיננו יודעים רבות על משפחתה ועל צאצאיה. בעיקרו של דבר מה שאנחנו יודעים בתחום זה שאוב רובו ככולו מתוך מסורת אגדה. לפי מסורת זו מרים היא, במידה זו או אחרת, גם אמה של מלכות יהודה. שכן לאחר דורות, גם מבני בניהם של אלה, באה גם המלכות הגדולה, מלכותו של דוד. במובן מסוים מגלה לנו דבר זה את השלישייה "משה, אהרון ומרים", כשלישיית המקור של שלושת הגורמים החשובים ביותר בעם, או "שלושת הכתרים" שבהם מתעטר עם ישראל; משה הוא במהותו כתר הנבואה ("אב לנביאים" בלשונו של הרמב"ם); אהרון כתר הכהונה, ולמרים, בסופו של דבר כתר המלכות. לפי אותה מסורת, בצלאל בונה המשכן הוא מבני בניה של מרים. וחור, האיש המסתורי העומד לצדו של משה בזמן מלחמתו בעמלק, הוא לפי בנה של מרים.


 


והיאך היתה הבאר עשויה? דומה לסלע; מלא כברה מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה. עולה עמהם להרים ויורדת עמהם לגאיות. מקום שישראל שורין - היא שורה כנגדם, במקום גבוה (בחצר אהל מועד), כנגד פתחו של אהל מועד. נשיאי ישראל באים וסובבים אותה במקלותיהם ואומרים עליה את השירה 'עלי באר ענו לה - עלי באר!' והמים מבעבעים ועולים כעמוד למעלה, וכל אחד ואחד (מן הנשיאים) מושך (את המים) במקלו, איש לשבטו ואיש למשפחתו. ואשה שהיתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל, היתה הולכת בספינה; - והמים היו יוצאים חוץ למחנה ומקיפים פיסא (רצועת קרקע) גדולה, ומגדלים מיני דשאים ואילנות שאין להם סוף (תוספתא סוכה ג; במדבר רבה א; שם יט; תנחומא ישן חוקת; רש''י תהלים עח,טז):

הבאר היתה בפתח החצר סמוכה לאהלו של משה, והיא היתה מודיעה לכל המחנות היאך יחנו. כיצד? כיון שעמדו קלעי החצר, היו שנים עשר הנשיאים עומדים על הבאר ואומרים שירה, שנאמר (במדבר כא): בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים וגו'. והיו מימי הבאר יוצאין ונעשין נהרות נהרות. נהר אחד יוצא ומקיף את מחנה שכינה. ומאותו נהר יוצאין ארבעה נהרות בארבע זויות החצר, כל אחד ואחד הולך לבסוף ומשמש שתי רוחות, דרום ומזרח, ויוצא אל מחנה ישראל. עבר מחנה הלויים, היו מתערבין הנהרות זה לזה ומקיפין את כל מחנה הלויים ומהלכין בין משפחה למשפחה, ונראין (אהליהן מסודרים) טבליות טבליות (מחותכין זמ''ז בנהרות) מקיפין את מחנה השכינה. ונהר גדול מקיף את כל מחנה ישראל מבחוץ ונעשים נהרות נהרות בין כל שבט ושבט (ובין כל משפחה ומשפחה) והיו הנהרות מודיעין בין כל אחת ואחת גבולן ואין אחד צריך לחברו (ילקוט שמעוני סוף פקודי):

הרוצה לראות בארה של מרים, יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים (שבת לה.):יש אומרים, כי מנהג הוא לדלות מים בכל מוצאי שבת, כי בארה
של מרים סובב כל מוצאי שבת את כל הבארות, ומי שפוגע בו וישתה, יתרפא מכל התחלואים (כל בו - סוף הלכות הבדלה): וסברה אחרת



מרים אחות משה רבינו -
בספר במדבר פרק כ' , א' כתוב : "ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם ". מתוך הכתוב, ברור כי מרים מתה בזמן נדודי בני ישראל במדבר, וכל המסורת על מקום קבורתה מקורת במדרשים .
"אמרו חכמים : כשנולדה מרים לא הרגיש בה בריה וכשמתה, נסתלקה הבאר והרגישו הכל. הבאר הודיעה על מיתתה" (קהלת רבה ז, א).

"למה נקראת הבאר 'בארה של מרים'? אמרו חז"ל : אלה ניתנו לבני ישראל בלכתם במדבר ארבעים שנה : המן - בזכות משה, הבאר - בזכות מרים, והענן - בזכות אהרון" (תענית ט' ע"א).

"בלכתך דרך ים טבריה (ר"ל על שפת ים כנרת) באמצע הדרך ממש, במקום שיש דקלים רבים בשפת הים, והוא מכוון כנגד מגדל אחד בראש ההרים, שם היא בארה של מרים" (בעל "שבחי ירושלים" בשם האר"י).

"וכיצד רואין אותה? - כשאין רוח על ים כנרת, אז רואין בתוכו כמו עיגול הנעשה בעת שזורקין למים אבן, ואומרים שהוא (העיגול) בארה של מרים" (ר' מ"מ מקמניץ, 'קורות העיתים').

פירוש בן זמננו מוסיף ואומר - במדבר שתה כל עם ישראל מבארה של מרים בעת שנדדה עמם במדבר, גם בימינו שותה כל עם ישראל ממי הכנרת שבהם צללה הבאר.

 

על פי המסורת, טמונה בארה של מרים, אחות משה, זו הבאר שליוותה את בני ישראל במדבר וממנה שתו 40 שנה. מי שזוכה לשתות מן המים הללו, זוכה להבין את ביאורי התורה, ומסופר שהאר"י גילה לתלמידו חיים ויטאל את מיקום הבאר, הלגימו מהמים ועשה אותו בכך מוכשר ללמוד את תורתו.

והרוצה לראותה יעלה ביום אחד בתמוז בעת הזריחה ויש לעמוד על ציון רבי מאיר בעל הנס וכשיביט על הכנרת שטוחה כראי יראה המעיין.....כפי שסופר לי ע"י זקני טבריה

 

חזרתי מהכנסת בנו של ידידי הרב זהר בבריתו של אברהם אבינו והוא זה שמסר לידי בקבוק שהגיע לידיו מהרב דודיק מטבריה שגילה את הבאר.

 יש לנו זכות ראשונים גדולה להודיע על מציאתה של באר של מרים

למים סגולות הרבה ע"פ הסוד.

המים ניתנים חינם לכל דורש עם ברכת הרב המקובל דודיק

 
כאמור כמעט שנתיים אחרי - פורסם ב NEWS1 - מחלקה ראשונה
תגלית: נחשפה באר מרים
מאת: עידן יוסף   |  
 
יום חמישי 14 מאי 2009
כ' באייר תשס"ט | 22:44
 
 
אתר באר מרים [צילום: יוסי סטפנסקי]
 

 

> בודדים ידעו לציין את המקום
 

העולם הארכיאולוגי כמרקחה נוכח תגלית מרעישה המקום אותו זיהה האר"י כבאר מרים, אחות משה, ושמשם נפוצה הקבלה, התגלה לחוף הכינרת אחרי 3,000 שנה

▪  ▪  ▪
אחרי כ-3,000 שנים בהם לא נודע מקומה, התגלתה בארה של מרים הנביאה לחוף הכינרת. מקום הבאר, המיוחסת למרים אחות משה רבינו, היה על-פי המסורת הגלילית, כפי שקבע האר"י הקדוש - הנחשב גדול הרבנים שקבע את מקומות קברי הצדיקים וגם את מקומה של הבאר - הוא לא אחר מחופה של טבריה, על החוף ממש - בקטע שעדיין קיים וניתן לבקר בו.

בארה של מרים היתה, כידוע, מקור המים של בני ישראל, וליוותה אותם בזמן ארבעים שנות הנדודים במדבר ועד בואם לארץ ישראל. כשהגיעו לבסוף לארץ, לא היה עוד צורך בבאר, שהרי בארץ ישראל היו מים בשפע. עוד מתקופת התלמוד ידועה המסורת, על פיה כשהגיעו בני ישראל לארץ נגנזה באר מרים בכינרת. מסורת זו, במיוחד אצל יהודי טבריה והגליל, עברה מדור לדור, אך מיקומה המדויק של הבאר אבד - ומאז מראים אותו רבנים, מדריכים וטבריינים ותיקים יודעי דבר במקומות שונים, רובם בלב ים בכינרת עצמה. מסורת אחת בין יהודי טבריה של היישוב הישן הראתה את מקום הבאר בים מול בית הכנסת העתיק של רבי חיים אבולעפיה ברובע היהודי של העיר. אחרים נהגו להצביע על מקום בלב ים מול חמי טבריה.

המקום בו קיבל ר"ח ויטאל את חוכמתו

מחקר היסטורי וארכיאולוגי, שערך הארכיאולוג ועובד רשות העתיקות לשעבר יוסי סטפנסקי, מגלה כי האר"י - רבי יצחק לוריא אשכנזי (1572-1536), גדול המקובלים בדורו ומקור חכמת הקבלה כפי שהיא נלמדת היום - ביקר כאן במהלך השנתיים ששהה בצפת (1572-1570), ותיאור המקום רשום בספרו של תלמידו - "שער הגלגולים". אולם תיאור זה, הידוע ברבים, אינו נותן מיקום מדויק של האתר אלא רק מיקום כללי, ועד עתה אי אפשר היה להצביע על המקום מתוך המקור הזה.

הגילוי של המקום המדויק של המקום הוא חלק ממחקר חדש ומתמשך על קברי צדיקים ומקומות קדושים, הנערך בשותפות עם חוקר קברי הצדיקים הירושלמי ישראל הרצברג. הגילוי נודע בעקבות חקירת מקור קדום נוסף וידוע פחות מכתבי האר"י, הוא הספר "נגיד ומצווה" של רבי יעקב צמח, שנכתב כ-60 שנה לאחר האר"י, ושכלולות בו ידיעות מקוריות שהוא שמע מפי בנו של ר' חיים ויטאל, שמואל, כאשר זה היה בדמשק בראשית המאה ה-17 לספירה. בספר זה מוזכר תיאור מדויק של מקום באר מרים, ויתר על כן - במקום זה ממש השקה האר"י הקדוש את רבי חיים ויטאל מן המים הקדושים, או-אז הוא קיבל "את כל חכמתו", חוכמת הקבלה שנפוצה לעולם.

בשל חשיבות הדבר, מובא להלן ציטוט מן הספר הנ"ל, המתאר חוויה מרגשת שעובר ר' חיים ויטאל עם מורו הנערץ האר"י הקדוש:

"כשאני חיים באתי אצל מורי ז"ל [האר"י הקדוש; י.ס.] ללמוד ממנו זאת החכמה הלך מורי ז"ל לטבריה והוליכני עמו... וכשהיינו מהלכים בספינה בתוך המים, נגד העמודים של בית הכנסת הישן, אז לקח מורי ז"ל כוס אחד ומילא אותו מים מבין העמודים, והשקה לי אותם המים, ואמר לי: עכשיו תשיג בזאת החכמה, כי אלו המים ששתית היו מבארה של מרים. ומאז ואילך התחלתי ליכנס בעומק החכמה הזאת".
 

 

בודדים ידעו לציין את המקום

גם בתקופות מאוחרות יותר, אפילו במאה ה-19 לספירה, נראה שהיו פה ושם יהודים שידעו לציין את המקום, כפי שמתאר אותו רבי חיים הלוי הורוויץ בספרו 'חיבת ירושלים' משנת 1844: "כשהולכים מתוך העיר לחמי טבריה כמו באמצע הדרך אשר שם חורבות מי"ג בי כנישתא (בתי כנסת, ע.י.) יש שם אבנים שנכנסים תוך ים כינרת והולכים עליהם כמה אמות ואומרים סימנא מילתא (=בטוח הדבר, ע.י) כי שם היא הבאר". מכאן ברור, שבאר מרים זוהתה בין או ליד עמודים עתיקים, שזוהו עם אחד מבתי הכנסת העתיקים של טבריה מתקופת המשנה והתלמוד.

מצויד בתיאור זה, סקר סטפנסקי את טבריה - וגילה, שאכן העמודים המתוארים במקורות עדיין נמצאים באתרם - אם כי שקועים היום בחוף טבריה, מדרום לחוף העירוני, בינו לבין החוף של מלון הולידיי-אין (לשעבר מלון גני חמת). יתר על כן, הוא איתר צילום ישן של המקום בארכיון רשות העתיקות בירושלים - המראה תמונה מרהיבה ומקורית של העמודים, מקבץ מרשים, שמעיד כי במקום זה עמד מבנה קדום (שזוהה בעבר כ"בית הכנסת הישן" של טבריה מתקופת המשנה והתלמוד). בתקופת האר"י הקדוש (המאה ה-16 לספירה), קטע זה של החוף היה מכוסה במי הכינרת, כאשר מפלס הים היה גבוה בכ-2 מטרים מהמפלס של היום, ואז כוסו העמודים במים. ממים אלו נתן האר"י הקדוש לתלמידו רבי חיים ויטאל לשתות. היום, בעקבות ירידת המפלס, נסוגו המים כמה מטרים מזרחה ומקום העמודים חשוף לעיני כל.

הבאר - לא בלב הכינרת

לפחות על-פי האר"י הקדוש, אין צורך וטעם לחפש את באר מרים בלב הכינרת, כפי שחשבו עד כה. מקומה בעצם על חוף יבשה היום, ולרבים היודעים על סגולות מי הבאר (לרפואת מחלות רבות, כידוע מפי המקורות) - הגישה למים אלה, הסמוכים למקום העמודים שהתגלה כעת, היא ממש קלה היום, ואין עוד צורך לצאת ללב-ים כפי שעושים זאת מאות רבות של מאמינים.

למי שכבר אורז את חפציו לצאת למקום המדובר, חשוב להזכיר, שמי הכינרת כשלעצמם אינם ראויים לשתייה, כל עוד לא עברו כלוריניזציה (טיהור באמצעות כלור, ע.י.), ורצוי לחשוב פעמיים לפני ששותים ממי האתר.
 

 

 
באר מרים לפני כ-100 שנים [צילום ארכיון: רשות העתיקות]