יעוץ משפטי מסירות משפטיות מפשר/מגשר אחריות ושכר כללים בוררות
 
 

 

בוררות -בוררות במשפט העמים

מקומה של הבוררות בין השיטות ליישוב סכסוכים

כאשר באים לסווג את הבוררות בין שאר השיטות ליישוב סכסוכים, ניתן לומר שלעומת הגישור שכל כולו וולונטרי, ומותנה ברצונם של הצדדים, ישנם מקרים רבים בהם נאכפת הבוררות על צד שאינו חפץ בכך, מכוח חוזה שחתם עליו בעבר, או מכוח חברותו באגודה או גוף אחר (ולכך ראה החלק העוסק בהסכם הבוררות). עם זאת, לעומת התדיינות בבית המשפט, ניתן לומר כי לצדדים שליטה רבה יותר בבחירת האדם המכריע בסכסוך (הם יכולים לבחור בעצמם את הבורר, מה שאינו אפשרי בבית המשפט, שם נקבע שופט לדיון בתיק מסוים על ידי מזכירות בית המשפט). כן ניתן לומר שלעתים קרובות הבחירה בבוררות היא אכן וולונטרית, מה שאין כן בהתדיינות אשר תמיד נכפית על הנתבע על ידי התובע.

הבורר מחויב להיות אובייקטיבי, אך לא ניטרלי כמגשר. אובייקטיביות פירושה קביעת דעה ללא משוא פנים לטובת אחד מן הצדדים. ניטרליות פירושה העדר דעה בעניין שבנדון.

הבורר מחויב להכריע בסכסוך שלפניו. בניגוד לדעה הרווחת לפיה הבורר מפשר בין הצדדים, רשאי הבורר לקבל את עמדתו של צד אחד במלואה, לחייב במלוא סכום התביעה או לדחות את התביעה מכל וכל, ובמובן זה דומה הבורר לשופט. המגשר אינו רשאי להכריע בסכסוך, אלא להביא בפני הצדדים דרכים לפתרון הסכסוך מרצונם.

כאשר באים לשקול את הבוררות אל מול התדיינות בבית המשפט יש לקחת בחשבון את השיקולים הבאים

 

 

הבוררות קיימת הן במשפטי הארצות השונות והן במשפט הבינלאומי. בוררות יכולה להיות בין פרטים, בין מדינות, ואף בין פרטים למדינות. במקרה של בוררות בין מדינות ובין פרטים, קיים בית דין קבוע לבוררות בינלאומית וכן מרכז בינלאומי להסדר סכסוכי השקעות (ICSID) שהם המוסדות הבינלאומים העיקריים בנושא זה. קיימים אף גופים להסדרת בוררות בינלאומית בין פרטים, כגון בית הדין לבוררות של הלשכה הבינלאומית למסחר.

מדינת ישראל הייתה בעבר צד לבוררות בינלאומית עם מצרים בעניין אזור טאבה שהוא חלק מחצי האי סיני. בשנת 1989 קבע הבורר כי הריבונות באזור צריכה להיות למצרים, וישראל כיבדה החלטה זו ומסרה את הריבונות בטאבה למצרים

 

 

הבוררות בדיני מדינת ישראל

מוסד הבוררות הוא מוסד עתיק, וידוע עוד מימי החוק הרומי. בישראל התפתח מוסד זה עוד מן הדין העות'מאני, כאשר המג'לה, היא הקודקס האזרחי העות'מאני המבוסס על המשפט המוסלמי אשר הסדיר את דיני הממונות בארץ בימי הטורקים, קבעה הסדרי בוררות, ואלו נותרו בתוקפם עד לשנת 1926 עת חוקק הנציב העליון את פקודת הבוררות, אשר ביטלה את הסדרי המג'לה לטובת הסדרים אנגלים מודרניים יותר. פקודה זו אף היא התיישנה, ובשנת 1968 חוקקה הכנסת את חוק הבוררות, אשר הסדיר את הנושא בדרך ישראלית ועצמאית על פי הסדרים שהם פרי פסיקה ישראלית עצמאית עד לחקיקת החוק.

החוק מעודד בוררות, ורואה בה דרך טובה להסדיר סכסוכים מסוימים. סעיף 79ב לחוק בתי המשפט קובע כי בית משפט הדן בעניין אזרחי רשאי להעביר עניין לבוררות. סעיף 65 לחוק בתי המשפט קובע כי שופט בבית המשפט לתביעות קטנות יכול לדון בעניין כבורר. חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992, הוא "חוק גל" הדן בהסדר המושבים, קובע כי דיון בפני המשקם כמוהו כבוררות.

המשך הדיון בבוררות בערך זה הינו על פי חוקי מדינת ישראל

 

 
  • על פסק הבורר לא ניתן לערער, לעומת פסק דין של בית משפט הניתן, בדרך כלל, לערעור.

  • הבוררות נעשית בדרך כלל בזמן קצר. התדיינות בפני שופט עלולה לקחת שנים ארוכות.

  • שכרו של הבורר עלול להיות גבוה מאד, יחסית לתשלום אגרת בית המשפט. עם זאת, בבוררות אין צורך לשלם אגרה גבוהה כבר בתחילת ההליך.

  • דיון בבית המשפט הוא גלוי ופסק הדין מתפרסם בציבור, בעוד שבוררות יכולה להישאר חשאית.

  • סכסוכים משפטיים עשויים לכלול הכרעות הדורשות ידע מקצועי או טכני, והצדדים יכולים לבחור לעצמם בורר שהוא בעל מקצוע שאינו שופט - מהנדס, רואה חשבון, אדריכל וכדומה.

  • כללי הראיות והדיון בבית המשפט הם קבועים וידועים מראש, ובבוררות הצדדים רשאים לקבוע לעצמם את הכללים

 

 

 
 

נדל"ן | צור קשר | Segway | מטוסים | יאכטות | קייטרינג ומזון | המרכז לבוררות | בניה מהירה | מי אנחנו | מכוניות | רישום סימני מסחר | פרסום | דף הבית