דף הבית צור קשר  היכן הארון אבנים פילוסופיה וקבלה מזלות סיפור או מעשיה בית הבחירה בדיקת שמות וזוגיות שם האדם חלומות ופתרונם התיקון של התיקון

                                                        

פזאל 2000
סיפור או מעשיה

 

 

 

היכנסו: למרכז העולמי ללימוד קבלה מובנית

 

 

 מוקדש

למשפחה שלי

לשרה ולשמואל בני

ולעם ישראל

 

 

 

 

פרק ראשון ואחרון: יום השישי נר ראשון של חנוכה 1999.

 

 "מעשה. פעם אחת היה מלך והיה לו בן יחיד ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו...."


מטוס הבויאינג התייצב על מסלול ההמראה ארבעת המנועים הופעלו זה מכבר ואור ההזהרה על חגורות המושב מנצנץ מלמעלה.

שלום כאן הקברניט טיסה מספר 770 של חברת אייר גלובוס מברכת אתכם שבחרתם בנו בעוד מספר דקות נמריא מניו יורק לת.א. זמן הגעה משוער 12:00 לפי שעון ישראל אנו מאחלים לכולכם טיסה נעימה.

מספר דקות לאחר מכן שוב הקברניט והפעם: "שלום כאן הקברניט באחד המנועים שלנו התגלתה תקלה קטנה אנו ממתינים לצוות הקרקע אנו מבקשים את סליחתכם על העיכוב....העיכוב נמשך כשלוש שעות תמימות ולאחר מכן שוב קולו של הקברניט: "שלום מדבר הקברניט שלכם נתגלתה תקלה נוספת במנוע השני אנו מבקשים את סליחתכם על העיכוב הנוסף.

קבוצת החרדים שהייתה במטוס החלה להתלחש ולנוע בחוסר מנוחה, הרי כבר נכנסים לתוך השבת – היום הדלקת הנר הראשון ואין סיכוי שנגיע לפני כניסת השבת...הדיילות מנסות להרגיע את הציבור אולם לאחר כשעה נוספת של המתנה החליטו להחזיר אותנו למסוף הנוסעים ולמצוא לנו הסדרי שינה עד ליום ראשון.

נו זה הסימן  אם ריבונו של עולם הביא אותי לכאן כנראה שיש סיבה, עלה בי הפלאש שראיתי לפני כ חמש שנים: עוזב את הבית עם מזוודה אחת לעבר עתיד אחר... זה הצאנ"ס שלי לנסות ולהיקלט בארה"ב להחזיר לעצמי את הכבוד האבוד שלי לחזור כמנצח.

נוסעי המטוס פוזרו לבתי מלון ואני עם עוד ארבעה מנוסעי המטוס הופנו לניו גרסי לבית מלון על חשבון הברון...

אמא אני מבקש ממך שלא תעיזי להגיד לשרה איפה אני, החלטתי להישאר כאן לנסות להסתדר אבל בשום פנים ואופן שלא תמסרי לה איפה אני נמצא, אני לא רוצה לשמוע ממנה יותר....

יום שישי בשעות הבוקר המוקדמות מקבל את ההודעות שנשלחו אל פקיד הקבלה, זאת שרה שהתקשרה אלי....אחרי מספר שעות מצלצל הטלפון בחדר, לענות או לא אני מתחבט אבל בסוף מחליט כן להרים את השפופרת ,זאת שרה אני שומע את הקול מהצד השני של הקו אני שותק: קיבלתי את מספר הטלפון שלך מאמא שלך למה לא התקשרת, לא רציתי לשמוע ממך יותר אני עונה, אני באה אליך מה הכתובת, אני לוקח את חפיסת הגפרורים המונחת על השידה ומוסר לה את הכתובת, אני בדרך אגיע אליך תוך כמה שעות.

בלובי אני יושב בין קבוצת הישראלים שנשארו כאן שרה נכנסת למלון בשמלה אוורירית קיצית כלשהו למזג האוויר הקריר של ניו גרסי בחודש דצמבר, אני מסתתר מאחורי הפרגוד ומפתיע אותה מאחור...למה לא התקשרת היא אומרת – לא רציתי, לא רציתי גם שאמא שלי תגיד לך איפה אני נמצא, . אספתי את הכסף שנשלח אלי דרך יוניון בנק הכסף של הצק שחזר מהציוד של המסעדה שמכרתי בצפת חודש לפני...עשינו קניות מהירות של בקבוק יין אדום באחד המרכולים כל הזמן מרגיש שנועצים בנו עיניים עוינות, אני לבוש בלבן זקן מעטר את פני כובע לבן עם פס שחור כמו של הזקנים שקניתי בארץ באזור החרדים באשדוד לקראת הנסיעה והיא בשמלה פרחונית קלילה מושכת עיניים כמו דבורים אל הדבש.

שני נרות שלקחתי מהמסעדה של המלון הועמדו על אדן החלון הפונה אל הרחוב, הדלקנו את הנר הראשון של חנוכה,את רואה אני אומר לה אלוהים לא הביא אותי לכאן סתם כנראה שבאמת הייתי צריך להישאר כאן כשעשינו אהבה קידשתי אותה זה היה רך כמו מין חלום: תפתח את העיניים תסתכל עלי היא אומרת בצרידות ובלהט ממש לפני הגמירה אני פוקח עיניים ומראה לה עננים שטים בתוך ים כחול לא ידעתי שזאת התחושה, מעולם לא הרגשתי כך ריחוף בתוך מים,קוראים לו שמואל אני קובע. מלטף את גופה, אתה שומע שמואל אני מדבר אל הבטן שלה "תשמור על אמא שלך" תהיה ילד טוב ותדע שאני אוהב אותך, מעין תחושה והכרה שאת הילד הזה שלי אני לא אראה בקרוב...בחדר השני שמענו את המיטה חורקת תחת שני גופים מתנשמים עיניה התערפלו לרגע ואני מבין שמחשבותיה נמצאים רחוק מכאן בתוך דמיון של מציאות שטנית ויחסים חייתיים.

ביום שני עזבנו, היא הייתה מתוחה מאוד אחרי השהות שלנו במלון מכיוון שהיא פחדה שתצטרך לשלם עבור האקסטרות שלקחנו אנחת רווחה שפלטה כשיצאנו אל האוטו של אמא שלה הביעה הקלה.

ניו יורק ניו יורק, אנחנו מגיעים לקראון היטס – הכול אפור – סגור – גרפיטי על הקירות היא מתקשרת אל חברה שלה זאת שהייתה איתה יחד בצפת היא גרה כאן, היא מכירה את האזור יכולה להמליץ לנו על ישיבה בשבילי – הדר התורה, אני נכנס לחדר של משגיח הישיבה הוא מביט עלי במבט מרוחק ואומר, לא נראה לי שאתה מהשבט שלנו. אני לא רואה אותך משתלב כאן במילים ספורות הוא מסכם.

שרה בלחץ אליה הביתה היא לא יכולה לקחת אותי, בטח לא אחרי שהאבא שלה אסר עליה להתראות איתי יותר,המילים הארונות ששמעתי בזמן שישבנו יחד מול ההורים שלה כשהעיניים שלי דומעות ואני מבקש בבכי את ידה מההורים שלה מגמגם. אני חושב ששרה עדין לא מוכנה מספיק בכדי להחליט מה טוב בשבילה אני מצפה שהיא תתחתן עם בוגר אוניברסיטה אדם שיש לו עניין בעסקים ,מה אתה חושב שהיא צריכה לממן אותך בזמן שאתה לומד? חוץ מזה תפסיק לעשן, האבא מחזיק לאמא את היד כאילו שואב כוח להגיד את המילים הקשות האלו,  תיסע לארץ ואם שרה תחליט היא תבוא אחריך....

המוצא היחיד שנותר לי עדיין היה לפנות אל קרובים – רחוקים משה ורוז הגרים בברוקלין, אנחנו מתקשרים מהטלפון הסלולארי של שרה מקבלים הכוונה,משה ורוז מקבלים אותי עם תחושות מעורבות ושרה ממהרת ועוזבת אותי שם.

אני מקבל מיטה  לכמה שבועות בידיעה שזה זמני, עם  משה, הולך  לתפילות משתתף בארוחות השבת, לומד מסורת של בית יהודי בגולה אמא כבר עדכנה אותם שיש לי מלא צרות בארץ ושיעזרו לי בכדי שאוכל להתאקלם שם בחול.הדזוו הזה שאני עוזב עם מזוודה מימש  את עצמו.

מצאתי עבודה במסעדה יהודית אני עונה למודעה להשכרה חדר עם שותף, המשכיר היה יהודי  צעיר מאירן,נכה שחיי על קצבת הביטוח הלאומי הדירה בלב בורו פארק מוזנחת ומלוכלכת מאוד.

שבת ראשונה בדירה מסדר לעצמי שולחן- פורס מפית כמפה מקדש על הנרות ואוכל 2 פרוסות לחם שחור וקופסת שעועית המעט שיכולתי לקנות במטרה לשמור על מעט הדולרים שלי מנסה לשמח את עצמי עם שירי שבת שדמעות ובכי שוטפות את פני, לא מבין למה זה מגיע לי, לתפילות אני הולך לבית הכנסת הגדול הספרדי ממש מרחק של בלוק מהדירה, תפילת נץ ושיעורי תורה.

אני מרגיש מוזר כאן כמו איזה פליט תחושות הגורמות לי להצטנע.

הכרתי  את הגזבר שאצלו אני מוזן לכמה ארוחות שבת איתו ועם אשתו – הם לא מצליחים להביא ילדים לעולם והכנסת אורחים היא סגולה לעקרות.

בעבודה אני מתוודע אל בעל הבית ובשיחה אני חוזר על אותו משפט שאמרתי לשרה בלילה כשביקשתי את ידה מהוריה ,אז כשהיינו שם באמצע ההר בלב היער ורק הירח ניבט אלינו מלמעלה אחזתי בידה ולאחר שהיא כבר מכינה אותי לתשובה של הוריה על הצעת הנישואין כאני אומר לה במין ספונטאניות מלאה באמונה " אני משיח בן דוד באתי לגאול את עם ישראל"! שרה פותחת עיניים ובחום רב היא אומרת תמיד ידעתי שיש לי משהו עם משיח...מאז שאני קטנה...אוחזת בידי בחוזקה ובעליצות חוזרים הביתה.

ההכרה הזו שבאה לאחר התבוננות במשך השלוש שנים שקדמו לבואי לכאן, הוא מאמין לי אני נושם בהקלה,זה יוצא לי בטבעיות שכזו ולמרות היומרניות שבמשפט הזה אני מרגיש שההשפעה באמת עושה את שלה,למחרת היום הוא מביא את אשתו והבן שיכירו את התגלית החדשה.  

שרה עוקבת אחרי מפלסלווניה מדי פעם אני מקבל שיחת טלפון קצרה ומנוכרת משהו,אני בהריון היא אומרת לי – יופי אני אומר לה  מי האבא, ניתוק הטלפון מהצד השני עורר אותי ובמשך מספר ימים אני מנסה ליצור קשר מבקש סליחה, אני יודע שהילד הזה הוא שלי . אני אומר שאם זה מה שמגיע לי מאלוהים אז זה מגיע! ועכשיו אחרי כל שיחות הטלפון האלה בהן אני מנסה להוריד מהעוקץ היא נעתרה ואני בכסף הזעום שיש לי מהעבודה נוסע פעם ועוד פעם לפילדלפיה מנסה בכל כוחי להניא אותה מלעשות הפלה, אז עכשיו את בהריון – אז אנחנו מתחתנים, בחיים אני לא אתחתן איתך היא אומרת בכעס, לוקחת אותי לאחד מהפאבים של ההומואים במטרה להשפיל אותי ואחר כך מזמינה אותי אל הדירה של אחותה לסטוץ של לילה.

מילים הן לפעמים חרבות חדות שאין להן מרפא.

אם את לא רוצה להתחתן איתי אז בשביל מה הקשר? ואז הקשר נותק, החלום המצחיק חוזר על עצמו אחד הבחורים המאהבים שלה מגיע אל פתח ביתה עם דילדו ענק כמתנה ליום נישואיה....אני שורף את המכתבים קורע את התמונות לא משאיר זכר ממנה חוץ מהתיק של החבר הקודם שלה בו אני מאכסן את הספרים הקדושים כאילו ומנסה להוציא את הרע מתוכו.

זהו אני מפסיק לעשן גם בגראס אני לא נוגע פותח דף חדש,משה ורוז הודיעו לי שקיבלתי חבילה משרה, בשבת שלאחר מכן התארחתי אצלם ופתחתי את החבילה היא כללה ערכת רחצה,סבון,מלח לרגלים,שמפו,מכתבים שכתבתי לה,מכתב ממנה בו היא מודיעה לי שמערכת היחסים שלנו נגמרה – הטבעת לא הייתה שם.

מודעה שפורסמה בעיתון הקהילה היהודית המקומית צדה את עיני "דרוש טבח לישיבת צעירים בקראון היטס"...אני מזומן לראיון ומתקבל באותו היום, במהלך הימים הקרובים אני מגיע עם הסאב ווי לתפילת בוקר מוקדמת ב 770 בית הכנסת של הרבי מלובאויטש – המשיח, לאחר מכן הולך לעבודה עד 13:00 אחר כך שיעור בהדר התורה וחזרה הביתה לברוקלין מצאתי דירת חדר במרתף ברח" פרזידנט בראון ההיטס, אצל סוכן ביטוח מוכר שכבר משדך לי את אחותו, כשאתה מגיע ל770 אל תשכח לשאול מי זה הגזבר ולמסור לו דש ממני – אומר לי הגזבר של בית הכנסת הספרדי  מבורו פארק במין רצון לעזור.

ההתאקלמות בישיבת חנוך לנוער ההשתתפות שלי בשיעורים הקבועים בבית הכנסת של הרבי מלובאוויטש וההתקרבות שלי לבחורי ישיבת התמימים יוצרים מסביבי הדים ולחישות.

הלבוש הלבן שלי דיי בולט על רקע החרדים לובשי השחורים.

בכניסה ל770 שוכב לו על הרצפה הקרה איש מבוגר זקן לבן מעטר את פניו מכנסי הג'ינס הכחולים שלו מוגעלים בטינופת מצחינה והחולצה לבנה פעם מוכתמת לא מצליחה לחמם את הגוף הקטן והכפוף.

כולם עוברים מעליו, כאילו שאינו קיים פשוט מדלגים מעל הגוף השחוח, זה זלמן השיכור.

באותו בוקר קריר של חודש ינואר 2000 אני יוצא מהיכל התפילה בעין שליחות בלתי מובנת בחדר הכניסה המאורך  ניגש ולוקח נס קפה עם חלב וסוכר רואה זקן עם פנים מאירות דוחף לו שטר של כסף שממש שרף את ידי כמה דקות לפני כן שומע מין מלמול של תודה תחת שפמו.

סדר היום שלי מתחיל ב 4 לפנות בוקר, אני ממתין למזכיר הרבנות המקומית שיפתח את המקווה אחד מזקני 770 הלומדים גם את הרמבם היומי יחד עם המורה שלי חיים המורה להלכה שמעביר שיעור יומי כל יום ב 7 בערב.

את השמש הראשי של בית הכנסת הכרתי דרך הגזבר של בית הכנסת הספרדי בבורו פארק ההכרות איתו פתחה לי דלת והזמנה לארוחות שבת בביתו, נו תשיר לנו איזה כמה שירים מברסלב ואני מנגן לו כמה מנגינות ששמעתי אצל ישראל (אלכס) בצפת, למה השירים שלך עצובים כל כך הוא אומר לי ופוצח בשירי חבד שמחים.

החודשים עוברים במהירות ההיכרות שלי עם זלמן השיכור מתפתחת יפה אני מנסה לעזור לו, מידי פעם קופץ לקנות עבורו איזה בייגל, מביא לו את מכנסי השבת שלי – הכי יפים שהיו לי. למדתי שכשאתה נותן צריך ליתן את הכי טוב ממה שיש לך בכדי שזו תהיה באמת נתינה, את המשכורת שלי מהעבודה בחנוך לנער אני מחלק שליש לשכר דירה שליש פורט לניקלים 5 סנט כתרומות, שליש למזון והוצאות אישיות.

זלמן מתלונן שהוא לא מצליח למצוא חדר ללון בו אף אחד לא משכיר חדר לזקן שיכור ומה עם חתיכת עוף קטנה? הוא מכיר לי את גלנטה מחנות הכובעים שעוזר לו מידי פעם.

שמעתי מאנשים שהוא כבר 25 שנים שוכב כאן על הרצפה בבית הכנסת הוא פגש גם את הרבי והרבי ביקש מהאחראים שלא יפריעו לו ושיתנו לו להמשיך לישון ככה, כן הרבי – המלך המשיח הוא דאג לאנשים כאן הוא ביקש שיחזיקו שמיכות ומזרנים לאנשים שאין להם היכן ללון. ולמה לא עושים את מה שהרבי אמר?....תראה מזה הביא לנו, תסתכל בעצמך כמה "הומלסים" מגיעים לכאן "גנבים" מסוממים...תראה כמה בעגארס יש כאן.

אני מרגיש ששמירת העיניים עוזרת לי הלימודים מקרבים אותי אל הבורא והחסד אותו אני משתדל לעשות כל הזמן פותח לי אפיקים חדשים, ההתלחשויות בבית הכנסת עלי גורמים לי מעין עליצות, אבל את הסוד שלי אני שומר לא מדבר עם אף אחד על השליחות הזו שלי מרגיש שהימצאות שלי שם עושה את שלה.

גם הבטלערס שמסתובבים שם שמו לב אלי ואחד התמימים אפילו קורא לי אחד מלו הצדיקים.

החורף היה אחד מהחורפים הקשים יותר שידעו בקראון היטס השלג יורד ללא הפוגה, ואני בלבוש הלבן הנצחי שלי בלי להתרגש יותר מידי מהקור,הצימאון ללמוד להבין ולעשות ממלאים אותי בעליצות בלתי מובנת,ספרי קודש,אגדות,תניא ועוד ספרים בנושא גאולה ומשיח.

ההכנות לחג הפסח בעיצומם אני צמוד לאפרים אחד התמימים שלקח אותי תחת חסותו ומלמד אותי הכנת הסדר – הלכות וקצת תלמוד- קשה לי להתחבר אל התלמוד יותר מסתדר עם קבלה והלכות גם את ספרי האגדה גמאתי בצמא,כל הספרים המעניינים נמצאים בחדר הזקנים שם מצאתי הרבה ספרים שנקראו כלא אמינים והוצאו מבית המדרש כאן יש ספריה ענקית וחוץ מהספרים שהבאתי עוד מהארץ:סוטה,דבק מאח,רזיאל המלאך,שורשי השמות ועוד כמה מובחרים שקניתי בצפת. הלימוד שלי החל זלמן שואל אותי שאלות כל הזמן כאילו יש לי את כל התשובות שבעולם מין צורת לימוד כזו שמשאירה אותי כל פעם מחד עם פה פעור – מי זה הזקן המופלא הזה – כתוב שאפשר לדעת מי הוא תלמיד חכם ע"פ השאלות שהוא שואל...ולזלמן הזה יש שאלות...מה היה הצבע של האדם הראשון? מה היה עץ הדעת? איך קראו לאמא של אברהם אבינו?....שאלות תמימות אבל חכמות..

את המשכורת הבאה הקדשתי כמעט כולה לנזקקים,כבר בשעות הלילה המאוחרות אני לוקח את הסאבווי לבורו פארק שם אני ממתין בצפייה לבואו של אחד מקבוצת תהילים שסימנתי אותו כזקוק נואשות לכסף וכשראיתי אותו מגיע לקראת 4 בבוקר פוסע באיטיות על משטח השלג הלבן ניגשתי אליו ובלי אומר דחפתי לידו שטר כסף גדול משאיר אותו תמה על התנהגותי ומבלי לחכות לתגובה פסעתי משם במהירות עם חיוך ואושר על פני.

הרגשתי שהשם מנחה אותי ההיטהרות שהייתה בי כאילו ניגנתי על מיתרי הכינור של השם, פתיתי השלג היוו הוכחה. הרמתי את עיני פרסתי את ידי לשמים שומע את האורקסטרה האלוהית  מנגנת בכל כוחה.

אחה"צ היה הכנסת ספר תורה קהל הבאים היה דיי מצומצם היו שם זקני 770 הגזבר הראשי גרליצקי השמש, המורה שלי להלכה אפרים החונך שלי מישיבת תמימים ועוד מספר קטן של מוזמנים..גרליצקי קלט אותי בין האנשים וההתרגשות שלו גברה הוא דאג לתחום את דלתות הכניסה ולא להתיר לאף אחד להיכנס למעמד שנכחו בו לא יותר מ 40 מוזמנים למרבה הפליאה, זאת הייתה הפעם הראשונה שלי להיות המעמד שכזה ואז התחיל סבב הקוראים:

במרכז האולם עמדה במה ניידת אותה היו מזיזים מדי פעם לצורך הרחבת האולם לאירועים שהתקיימו שם בלי סוף, בצד הצפון מזרחי של העולם הועמדה הבמה ועליה הכסא האדום שנבנה במיוחד לרבי עם כן התפילות שלו, מידי יום היה אחד התמימים האחראיים דואג לשאוב את האבק מעל השטיח שכיסה את הבמה ובחרדת קודש נהג להכין את המעמד בכל שלושת התפילות שהתקיימו במועדים קבועים:

10 בבוקר 15:00 בצהרים ו19:30 בערב, הרבי נהג לומר שעדיף לאכול בשביל להתפלל מאשר להתפלל בשביל לאכול – זאת התשובה שקיבלתי לשאלה שלי מדוע לא מתפללים כאן נץ.

גרליצקי הגבאי הראשי של בית הכנסת נעמד על הבמה לידו צלם שהובא במיוחד בכדי להנציח את מעמד הכנסת ספר התורה ובקול צרוד מהתרגשות הזמין את הרבי מלך המשיח לקרוא את הפסוק הראשון:

אני נאחזתי בכל כוחי בספר התורה שהונח בידי כקרש אחיזה בתוך ים סוער מתפלא על ההזמנה – הרי הרבי נפטר זה מכבר תמה על הקריאה הזו של גרליצקי מאחר ולא הייתה תגובה קרא את הפסוק הראשון הוא עצמו ואז נקראנו לעשות סיבוב הקפה אחד....שוב גרליצקי קורא: למלך המשיח לקרוא את הפסוק השני ושוב אין תגובה,לחישות נשמעו בין המוזמנים חלקם התחילו לנוע באי שקט מסוים, הרגשה מוזרה עטפה אותי פתאום מסביב התחילו לצעוק אלי ספרי התורה כאילו מלאו חיים, תתגלה תתגלה מדברים אלי הספרים כאילו שהם בעלי פה......בקהל שמעתי נהמות נזעמות מצד המוזמנים התמהות על התנהגותו הלא מובנת של גרליצקי....סבב שני......גרליצקי קורא שוב: למלך המשיח לאמור את הפסוק השלישי, הקול בתוך ראשי צועק אלי וכבר נשמע כצווחה, החלטתי לאזור כוח ובחלישות פרשתי מהציבור והתקרבתי בהססנות אל הרמקול שהוצב מן הסתם בצד הדרומי מרוחק מעט יותר מקהל הסובבים ואז בקול הכי טבעי שיכולתי ברור ככול שהצלחתי ובקול שמעולם לא שמעתי בעצמי חזרתי על הפסוק השלישי " כי מציון תצא תורה ודבר"... הדמעות חנקו את גרוני לא יכולתי לבטא את שם השם. האם זה באמת הזמן להתגלות? ..."השם מירושלים....." דמעות מילאו את עיני בלי הרף, גרליצקי רועד מהתרגשות מכוון את הצלם תוך שהוא מצביע עלי ודורש מהצלם לקחת תמונה שלי, אני אוחז בכל כוחי את ספר התורה מצמיד אותו אל ליבי מישיר עיני אל המצלמה. ההקפה השלישית העמידה את כל האנשים שם בהלם חוץ מגרליצקי שפרש משם בריצה עם עיניים בוכיות יוצא בסערה מהאולם.....ההמשך היה רגוע יותר כל המוזמנים נקראו כל אחד בזמנו להגיד פסוק אחר בשבע ההקפות.....ואז בזוית העין ראיתי את זלמן השיכור ראשו מונח בין ידיו כאילו ישן....חבל שאתה לא יכול לשמוע את זה...הרגשתי כאילו עשיתי את זה בשבילו...לאחר טקס הסיום של הכנסת הספר תורה הוא פתאום כאילו התעורר מעלפונו ויחד יצאנו החוצה בדרך אל דירת החדר שלי בפרזידנט....

כתוב שאין בעל הנס מכיר בניסו....למחרת היום כשהגעתי מצאתי את כל 770 הפוך שאריות הפבריגן שנערך באותו הערב תמימי הישיבה שיכורים שרים שירי חסידות.....והגוי המנקה שעובד שם כבר שנים מתקשה לנקות את שאריות הלילה הקודם.

אני בעיניים מושפלות מתחמק מהמבטים ניגשתי לתפילת הבוקר כהרגלי, מכסה את ראשי בטלית ומניח על ראשי תפילין מנסה בכל ישותי להתעלם מהמבטים הנעוצים בי .

הימים שאחרי קרבו אותי יותר ויותר לזלמן עכשיו לאחר המעמד הגדול בו התגליתי אני חייב להראות שיש נכון באמירה...וניסיתי בכל כוחי להוכיח זאת לזלמן....הרי מתפקידי לדאוג לכל אחד מעם ישראל אני הרבי כל יהודי הוא מעין הבן שלי זלמן קורא לי אב – אבא אבל שאר האנשים הרי הם פוחדים ממני, לא יודעים איך להגיב, בהמשך הימים הקרובים נאלצתי להתמודד מול ניסיונות של מלומדים למיניהם להוכיח לי עד כמה אני לא מבין כלום, עד כמה הידיעות שלי בתורה מהוות הוכחה ניצחת כי אני סתם הוזה, הרי מלך המשיח עתיד ללמד את בני ישראל תורה ואיך יכול להיות שהוא לא יודע אפילו ראשי תיבות של מושגים בחסידות,ובאמת לא ידעתי הכול בשבילי היה חדש הלימוד הספרים הכי קרוב שהייתי אליו בלימוד היה רבי נחמן-ספר המידות-קיצור שולחן ערוך,אבל  הדעה שלי הייתה שלא הלימוד קובע אלא המעשה ודוד המלך הרי גם הוא למד, ומשה רבנו הרי גם לו היו מתנגדים...

תפילת ליל הסדר הייתה רוויה בקסם.....שביל רחב נפער בין האנשים מהכניסה עד לאולם ידעתי בתוכי שכל שאני צריך לעשות הוא לעלות על הבמה ולהגיד היגיע זמן גאולתכם, אבל משהוא בתוכי מנע ממני את זאת, הספק הזה האם אני מוכן כבר,האם לא מוקדם? האם זה באמת הזמן? בתפילה הרגשתי כמו לפיד בוער יכולתי להרגיש את האנשים מביטים בפליאה כאילו באמת הכול אש מסביבי.

ליל סדר ראשון עשיתי כהלכתו ביחד עם תומכי תמימים תחת פיקוחו הצמוד של אפרים הרגשתי לא טוב להשאיר את זלמן ואת סתום העין בלי ליל סדר ובלילה השני לא הסכמתי לעשות את ליל הסדר עם תומכי תמימים אלה כשהוזמנתי לערוך את ליל הסדר בבית אחד עמדתי על זה שזלמן יצטרף אף הוא.

אנשים הסתכלו עלי בחשדנות וחלקם אפילו בעוינות.

מצאתי את עצמי מסתובב יותר ויותר עם זלמן השיכור, שוב התחלתי לעשן הייתי מוצא את עצמי הולך מידי פעם לפינת הרחובות המקבילה מול ביית הכנסת קונה שקית גראס קטנה תוך תחושת ספק נוראית הרי אני יודע בברור מי אני , לא הצלחתי להגיע לסוף דעתם של הסובבים מה הם מצפים ממני? איך אני אמור להתנהג? יום אחד מצאתי את זלמן שיכור שוב מוטל על הרצפה הקרה בכניסה ל770 כעסתי עליו נורא. איך אתה יכול לעשות לי את זה אחרי שגיליתי לכולם וגם לך שאני משיח בן דוד – הרי אתה אמור להשתקם כבר, חבטתי בו כמה אגרופים שיתעורר ויצא מעלפונו, זלמן הרים את ידיו בהתגוננות עד שבא המנקה הגוי ואומר לי "זה מספיק" נחרדתי מהמשפט הקצר הזה.

זלמן פגוע ורועד פחד להתקרב אלי במהלך השבועיים הבאים ודאג להתיישב בספסל מצידו השני של הכביש תוך כדי התעלמות מוחלטת ממני,אחרי מספר ימים אזרתי אומץ להתקרב אליו שוב,כאילו קול בתוכי קורא לי לחזק ולהתקרב אליו שוב,הרגשתי נורא להביט בו זה אני עשיתי לו את זה...פרצופו היה ממש כחול והחבורות נראו בברור.

זלמן הרגיש בצער שלי ואני גם ביקשתי את סליחתו,למחרת הביא לי את הספר "סיפורי מעשיות" של רבי נחמן באנגלית זה של שלמה נחמיה הוא אמר לי....פתחתי את הספר בסיפור הראשון....על בן המלך...בקראי את השורות הראשונות אחזה בי התרגשות לא מובנת ועיני דמעו. זלמן שאל אותי פעם מה היה עץ הדעת? אחרי שלמדתי טוב מה הם הסברות עניתי לו אולם הוא חייך וסיפר לי שבגן עדן  היו 4 עצים: תפוח אגס אפרסק ושזיף, יו דידנט מאיק יור הומוורק -לא עשית שיעורי בית אומר לי תוך כדי חיוך...

שלמה נחמיה –נקרא הגולם- כמו הגולם מפראג ! דווקא בגלל אופן הליכתו הליכה רובוטית מדודה ,פניו פנים עגולות שהביעו ארשת טמטום קבועה שנוצרה בגלל זוויות שפתיו העבות, תלתלי שער שחורים וגובה של כשני מטר עם כתפיים רחבות הכיל בתוך גופו נשמה ענקית ,רוב הזמן היה מעיד משקפי קריאה עבות וגדולות על אפו וסופר את כדורי הפרוזק שלו לצד מגוון התרופות הפסיכיאטריות כמוצג בבית מרקחת מקומי בתחילת הכרותינו ראיתי בו את דמות המדען המטורף זה המכור לסמים שפשוט השתגע בגלל עודף ידע ותגובות האנשים מסביב כלפיו הוא ניגן עם שלמה קרליבך והיה מראשוני ההיפים בארה"ב הוא למד קבלה אצל הרב גינסבורג ,ומורו הרוחני היה אינשטיין. שלמה נחמיה הגולם של הגאון מפראג התגלה לי כאחד המבריקים בתחום הפיזיקה והמתמטיקה הוא זה שלימד אותי כיצד לחשב גימטריות וכמו כן איך לכתוב משפטים שניתן לקרוא אותם מההתחלה ומהסוף,שלמה נחמיה שהיה ה"צמוד" של זלמן.

רוב הזמן נראה היה ששני ה"טיפוסים" האלה שנראו יחד כצמד מוזר שרב ומתכסח כל הזמן–

עכשיו זו רק המערכה הראשונה,ונראה היה לי שעלי לעזור להם תוך ידיעה ברורה שזהו תפקידי.

זלמן התגלה לי בחלום נראה לי מוזר לראות את הזקן השיכור הזה מופיע לי בחלום עם בבגדים לבנים מלא עליצות ושמחת חיים שאור יקרות מאיר את פניו.

בחג השבועות לקחתי את זלמן לדירה שלי בפרזידנט עד היום דאגתי לשמור דיסטאנס מסוים מבלי להתקרב יתר על המידה לכל הבעגארס שצבאו על 770 אבל מתוך רחמנות עליו ומכיוון שלא רציתי שגם את החג הזה הוא יעבור על הרצפה תוך ידיעה שאין אף אחד שדואג לו הרי שני הבנים שלו מתנכרים אליו, גרושתו לא רוצה לשמוע ממנו והשותף שלו זה שהיה אחראי לפרסום השירים שהוא כתב שירים מפורסמים,הוא פשוט הותיר אותו בחוסר כל.

זלמן התכופף אל המיטה בחצי שכיבה ישיבה תוך שהוא מניח את קופסת הסיגריות שלו לידו -  ופשוט נרדם, בשלושת הימים הקרובים הוא לא שינה מתנוחתו וגם לא התעורר אפילו פעם אחת, קופסת הסיגריות שלו פל מל בלי פילטר נשארה שלמה, אני לא הפרעתי לו ובכל כניסה לחדר שמרתי על שקט בחרדה אמיתית שהוא יתעורר,הבאתי לו בגדים לבנים שלי והנחתי לו את גוזז הציפורנים וסבון תוך תחושה מוזרה כאילו הוא הולך לעזוב את העולם, ושכל ציפיותיו היו לפגוש את המשיח...ועכשיו אחרי שמשיח התגלה כאילו תם חלקו במערכה. ביום השלישי זלמן התעורר זה היה כאילו הוא לא ישן שנים הוא ישב מולי על הכסא ופתאום השתנו פניו וראיתי את דמותו של הבבא סאלי,רגע לאחר מכן את הרב פיש, את האלטע רבי ממש כמו בפרסום של קודאק בו הדמות על המסך מחליפה צורות תוך שימוש באותה מסגרת פנים, לפתע עלתה בי הכרה מסוימת לגבי זלמן, בגן עדן היו ארבע עצים אומר זלמן.תפוח שזיף אגס ותפוז...עכשיו אחרי שהכרתי קצת את שלמה נחמיה – הגולם שכל חיו היו גימטריות וצרופים של תורה ניסיתי לעשות גימטרייה לגבי כל אחד מהעצים שהוא הזכיר, תפוז? – תפוח זהב? ניסיתי לצרף גימטריות של כל הפירות הנ"ל ואחר כך להחזיר אותם לאותיות....תפוח זהב אני שואל את זלמן בתמיהה, תפוח,אגס,שזיף ואפרסק חוזר הוא...

קניתי שקית גדולה של גראס ועוד כמה בקבוקי משקה בקארדי איז גוד פור דה באדי כפי שזלמן היה נוהג לאמור, עוד בקבוק ויסקי בשבילי....וככה לאחר כמה כוסיות נשכבנו שנינו זה לצד זה תוך שזלמן מראה לי מראות אלוקים –,סרטים מחיי חלפו מול עיני כמין מראות מהילדות כל מה שרציתי לשכוח עלה שוב, זלמן שואל אותי על שלמה....אם אני מכיר אותו? תמיהה מצידי שלמה נחמיה? מי זה? ופתאום האור בחדר השינה שלי נדלק..יד מסתורית..אבל אין כאן איש אני תמה ושוב זלמן שואל מי זה?... שלמה נחמיה והאור כבה.... השתוללנו זלמן הראה לי כי הוא מכיר את מחשבותיי וכל פעם שהייתה עולה בי מחשבה לא טובה הוא היה מחכחכ בגרונו ויורק מוחטא מגעילה באותו היום ירקנו לכל עבר עשינו כזה בלגן שבעל הבית ירד אלי למטה וביקש ממני להוציא את המטרד המפגע הבטיחותי הזה מהחדר אולם לבסוף קרא לאמבולנס....ומשטרה שהוציאו את זלמן בכוח על אלונקה, פתאום הבנתי שזלמן שנראה לכולם כשיכור הוא בעצם לא אחר מאליהו הנביא זכור לטוב שהתגלה בדמותו של זלמן בענווה שרק גדולי תורה יכולים. רצתי אחרי האמבולנס בלי נעלים בוכה בתוכי נסער כולי חשבתי שאני לא אראה אותו יותר את החבר שלי רצתי אחרי האמבולנס וכך עם גרביים לרגלי ובגדי הלבן המוכתמים שלי הגעתי ל770 נשכבתי על אחד מספסלי העץ שהיוו את מקומי הקבוע כבר ללימוד ופשוט עצמתי את עיני, זה היה יום שישי ובתפילת הערב אני שומע אנשים אומרים בגיחוך לגרליצקי, נו זה המשיח שלך.....שמעתי אבל לא הגבתי,גרליצקי שהרגיש בלעג האנשים פשוט לא ענה, אנשים אחרים שמרו על איפוק והיו גם כאלה שעדיין התייחסו אלי בכבוד, ההתמרמרות הזו על שבבית כנסת של הרבי מניחים לזלמן – הבבא סאלי- המורה שלי לשכב ככה על הרצפה 25 שנה מבלי לנסות ולעזור לו..... בימים הבאים נערכה ישיבה של השלוחים ואני פשוט עליתי והתיישבתי על הכסא של הרבי – צעקות נשמעו מכל עבר וקבוצת משיחי סטים הוציאה אותי החוצה, בימים שלאחר מכן הגיעו לישיבה בה עבדתי ודרשו מראש הישיבה לפטר אותי אחרת יהיו לו צרות כל הישיבה הזו על הכיסא באה מצידי בכדי להביע  מחאה על ההתנהגות שלפי דעתי לא הייתה צריכה להיות בבית משיח, האם לזה הרבי התכוון? האם הרבי לא דרש לדאוג לכל יהודי, מצאתי המון סתירות בין התנהגות החסידים של הרבי לבין מה שהרבי דרש בכל שיחה ושיחה....אהבת יהודי......מה הם לא קראו סיפורים על צדיקים שנראו כמו שיכורים, על צדיקים שההתנהגות המוזרה שלהם לא הראתה כלפי חוץ את פנימיותם? ובכלל מה מלמדים אותם שם???? ואהבת לרעך כמוך? האם כאן בחצר הרבי ממלאים אחרי הוראותיו של הרבי?

הרב הראשי של צפת הרב ביסטריצקי היגיע לביקור בחצר הרבי יחד עם עוד קבוצה של שליחים הוא ראה אותי ברחוב בדרך לבית המדרש הוא הנהן לשלום בחיוך מנצח וארשת לעג על פניו  החזרתי לו שלום מרוחק,הוא יודע שאני לא משקר הרי ההתגלות של משיח ההתגלות הראשונה הייתה בצפת  בבית הכנסת קוסאוב לא רק אני ראיתי גם הרב נוח חפץ הגזבר של בית הכנסת ועוד שמונה אנשים נוספים ראו את ההתגלות בניסן הקודם... כל המראות המדהימים האלו שראיתי כל החיבור המופלא הזה שכיוון אותי עד לכאן.

ארבע שנים קודם לכן בכפר שמריהו.

אני בבית השכור ששכרתי לפני כ 4 שנים ומועד השכירות כבר מגיע לקיצו זה מכבר מכרתי את הרכב שלי ובעצם נותרתי ללא כלום, הפסדתי הכול את הדירה,המגרש שהיה בראשון,כל הכסף שנותר לי פשוט פרח והנה אני מוצא את עצמי יושב על קצה המיטה ומרגיש את התהום שנפערה מתחתי, תחושת הכישלון אפפה אותי ואני מנסה למצוא מפלט בעוד שאכטה של גראס שגם הוא כבר עומד להיגמר.

אני לוקח את הטלית זו של אבא שלי מתעטף בה ומנסה למצוא פינה להסתתר מהאמת שניתחת פתאום על פני, עם המשפחה כבר מזמן לא יצרתי קשר אמא שלי ובעלה פשוט התייאשו ממני ומההחלטות הלא הגיוניות לכאורה שעשיתי. פרץ של דמעות עוטף אותי פתאום ואני רואה את כל הטעויות שעשיתי בחיים כאילו עוברות מול עיני, אבא אני בוכה לא כיבדתי את אבא שלי, זלזלתי בו, ואת אמא שלי מה עשיתי לה, מה עשיתי לאחותי לאילונה, הבושה שוטפת אותי פתאום אני מרגיש שאין לי אף אחד, אין לי אבא אין לי אף אחד שיחליף לי אותו,שטף הדמעות שלי לא עוצר מחניק את נשימתי, אני רוצה למות רוצה שקט לא מגיע לי לחיות יותר...פתאום אני מרגיש נוכחות בחדר אני פותח את עיני ומביט בכניסה לחדר עומד אדם זקן עם זקן לבן לבוש בגלבייה לבנה מחזיק בידו הימנית מנורה עם שלוש נרות דולקים אני מביט מבלי להאמין– אני משתגע אני אומר לעצמי והבכי שבי מתגבר, איבדתי את השפיות לגמרי.

פתאום הזקן נמצא ממש לידי מחבק אותי בידו ואומר לי "דורון אתה לא צריך את זה" ומניח את הבאנג מידי עוטף אותי בחמימות ואני מרגיש שהוא עף איתי למעלה למעלה לעבר אור חזק וחם של אהבה אני מסתכל למטה ורואה את כדור הארץ מסתובב עם כיוון השעון אני רואה כוכבי הלכת עוברים בסמוך אלינו בוכים אף הם ולפתע כמו כנפיים גדולות מסוככות והנה אני מוצא את עצמי עומד עם הראש שפוף לידי מצד שמאל עומד הזקן והאור הזה מדבר אלי, מספר לי משהו, פתאום אני רואה את עצמי יושב לרגלי מיטה צחורה לידי משמאל יושבת בחורה נוספת שמביטה בי בעיניים ממושקפות אנשים נוספים יושבים משני צידי המיטה עם הגב אלי ופתאום אני רואה את האיש השוכב במיטה – נשמתו עולה למעלה מעלה...הרגע שלאחר מכן אני מוצא את עצמי שוב על המיטה כאילו העיפו אותי במין תנועה של אצבע כמו שמגרשים זבוב טורדני.

עוד לפני שאני מתאושש אני שומע את החבר שלי מוטי מ'רצבסקי (אחד האנשים הבודדים שנשאר איתי גם בתקופה בה כולם חשבו שאיבדתי את שפיותי) דופק על התריס הנעול וקורא לי, הוא בא לקחת אותי לסוכה אצלו בבית.

אמל אמל ממש לא מבינה מה קורה איתי בזמן האחרון העוזרת מלבנון האלמנה של חייל צ"דל שהפכה להיות כמו אם הבית שלי עובדת אצלי כבר 7 שנים מנקה מכבסת מטפלת בי מכינה אוכל, היא כבר קרוב לשנה לא קיבלה שכר ועדיין למרות הכול מגיע פעמיים שלוש בשבוע בכדי לסדר ולעזור לי היא מביאה אוכל יודעת שאין מה לאכול אצלי בבית הימים של שני המקררים העמוסים מכל טוב היו כלא היו.

אני מגלח את השער מראשי מפני מגופי, פני קורנות ואני לא מבין מה קורה לי....אם תוכלי תדאגי להביא לי את הקוראן בעברית אני מבקש,יש בי הידיעה שאני חייב לקרוא גם את הקוראן וגם את הברית החדשה.

הטלפון מצלצל...מי זה אני שואל – משיח עונה לי  קול מהצד השני, את ברוך פורת הכרתי דרך יפתח – הטייס שעסק בפיתוח מערכות אינטראקטיביות. ברוך כבן 40 פנים שמחות אדם מלא חיוניות כל הזמן רץ פעיל מלא חיים בהרבה מובנים הוא הזכיר לי את אבא שלי – משהו בעיניים... ודרכו את מיכה שרון העוזר הפרלמנטרי של שיטרית בחור גבוה ומרשים בעל חזות מכובדה השותפות העסקית בנינו היוותה עבורי תחיה מחודשת של המראה הנפלא אותו ראיתי ואשר עתיד להטריד את מנוחתי בשנים הקרובות ההתקשרות שלנו הייתה בנויה על התחברות מיסטית, מעין שני נביאים שחברו אלי בכדי לעזור לי לגלות את האמת.

החוזה שנחתם בנינו היה כך:

 

ראה נספח 1.

ומטרת הקמת החברה –ראה נספח 2.

השם  שניתן לי באותו מעמד מופלא היה פזאל 2000  ובשם זה גם נקראה החברה....עוד באותו השבוע ביקשתי מאמא שלי שתפגוש איתי קבענו בתחנה המרכזית של ת.א. החדשה שם ישבנו בבית קפה וסיפרתי לה את החזון הנפלא אותו אני עדיין מעכל סיפרתי לה גם על כל מיני דברים שרק אני והיא ידענו היא שתקה אבל עיניה הדומעות הסגירו את האמת.

ידיעות על  "אוצרות" חבויים נמצאים בראשי על אחד מהם אוצר הטמון בנחל ליד חיפה אני מספר לברוך.

מיכה שראה אותי באורות גדולים מימן לי שהות במלון בים המלח לשם טסתי  במטוס פרטי שטסתי במסגרת לימודי הטייס שלי חזרתי לאחר שלושה ימים של רגיעה ,באותה שנה ממש הופיעה חברת מיקרוסופט עם הלוגו של הפאזל שלה ברוך הצביע לי עליו כשהגיענו להציג ביריד הדירות באותה שנה כשברוך,מיכה ויפתח  מסתובבים כתרנגולים גאים ואני עומד שם בלי להבין מה קורה מסביבי.

בחג המולד נסענו אני ושלושת השליחים שלי ככה קראתי לשלושת הסוכנים שעבדו אצלי זאב,יהודית ודאמנט.לבקר בנצרת את שפיק,בחור נוצרי שעבד אצלי כסוכן נדל"ן,אתה חייב לדאוג ולמצוא לי את הברית החדשה בעברית אני מבקש סיפרתי לשפיק על ההתגלות הזו שהייתה לי והוא הפגיש אותי עם דודתו שקשורה לקונסוליה הירדנית כדי שנוכל לשתף פעולה על פרויקטים משותפים בתחום הנדל"ן, בטיול בנצרת לקח אותנו שפיק לכנסיה המקומית הבטתי על הכתלים האפורים מלאי העוני והבנתי שכאן לא מקומי.

השכנים שלי מכפר שמריהו שאימצו אותי הציעו לי ללכת לבית הכנסת המקומי אבל דחיתי את זה, חלום שהתחיל להופיע אצלי היה אותי בלבוש זהב עומד על ערמת זהב ואותו זקן מסתורי מופיע שוב ושוב.

כשהתעוררתי התחלתי לחפש מתחת לארון האם יש שם באמת אוצר חבוי הוצאתי את המגרות אבל פחדתי לחפור כי הייתי חייב להחזיר את הבית מסודר ופחדתי אולי אני סתם הוזה,הבנתי שהרבה פעמים הקדמתי את הזמן, זה התחיל עם האינטרנט – בו הייתי הראשון בארץ שהתחיל לשווק נדל"ן באינטרנט דרך עיתון העסקים גלובוס,הראשון שהקים דיסקוטק באשדוד,בין הראשונים בארץ שהתחיל לפרסם כתבות על מזון בעיתונות המקומית – אחרי רות סירקיס....החלום המשיך להופיע.

השותפות של פז אל 2000 לא הצליחה פתאום הבנתי שאין כסף ולמרות שהרעיון והביצוע לא צרכו כסף ולמרות זאת לא ידעתי איך לממש אותו והביטחון הכלכלי היה חשוב לי מאוד החזקתי חשיבות מרובה מאוד לכסף מסיבת השלום שהיותה את יום ההולדת שלי נערכה בתפוז ברשפון ומיד לאחריה התפרקה החבילה.

חיפשתי עבודה כשף מקצועי החלטתי לענות למודעה דרוש שף לגן אירועים, רכב לא היה לי, וביקשתי מהבעל הבית לבוא לראיין אותי אצלי בבית בכפר שמריהו, הוא לא היסס ומצאתי את עצמי עם משכורת מכובדת ורכב צמוד נוסע מידי יום ביומו לברקן, שם היה המטבח המרכזי.

במהלך העבודה הכרתי משגיח שגר בעמנואל ומכיוון שההתגלות הופיעה אצלי כל הזמן מחדש ולא הרפתה ממני ולהציק לי המשכתי בכל כוחי לחפש את האמת באחד הימים סיפרתי למשגיח את החלום והוא אמר לי "מה שאתה מספר לי מעניין מאוד" אני רוצה לקחת אותך למקובל בדרום ת.א. עד עכשיו ממש לא החזקתי מכל מיני באבות למיניהם וכך ניסיתי כל פעם מחדש להתחמק מהנסיעה באמתלא כזו ואחרת.

יום אחד בוטלה פגישה אליה הייתי אמור להגיע ואז אומר לי המשגיח אתה רואה זה סימן ועכשיו אנחנו נוסעים אל הרב. נו אז נוסעים.....לקחתי את האוטו ונסענו לדרום ת.א. שם באחד הרחובות הצרים החננו את הרכב והתחלנו לחפש את הרב המקובל....הרב פיש...אף אחד לא הכיר אותו....עלינו קומות הסתובבנו בבניינים עד שאיזה בחור חרדי הצביע לנו על ביתו....הבית שלידו החננו את האוטו – הכניסה מאחורה הוא אמר ובשנייה שלאחר מכן נעלם.

נכנסנו לחצר האחורית ושם במדרגות ברזל חלודות עלינו לקומה שנייה – ביתו של הרב.

עזובה ותחזוק לקוי ספסל עץ ישן של בית כנסת היווה את הריהוט היחידי בחדר ההמתנה שהיה מסדרון צר וארוך.

לפנינו ישבו זוג חרדים נשוי שנכנסו ביראה אל הרב וכשיצאו היגיע תורנו.

קודם נכנס המשגיח ומיד ספג צעקות רמות מפי הרב וכשאני נכנסתי........פתאום שמתי לב למנורה עם שלושת הקנים ששלוש נרות דולקים בה והרב, הרי זה לא יתכן זה אותו זקן עם הזקן הלבן שהופיע לי לפני כשנה בביתי בכפר שמריהו....נדהמתי, הרגשתי כאילו הרב קם מכיסאו כשראה אותי.

בביישנות סיפרתי לו על ההתגלות שחוויתי, העוזרת שלו שמה לב שאין לי כיפה וכשהיא אמרה את זה לרב הוא הצביע על הכובע שלו, כובע בלוי וישן של  זקנים והיא ביראה מסרה לי אותו בכדי שאוכל לכסות את ראשי.

ראיתי משיח אני אומר לו...והוא מהנהן בראשו, ומה לגבי פרנסה אני שואל והוא עונה: אם ראית משיח אתה תהיה עשיר מאוד....הייתי בשוק, ניסיתי להסביר לו את הרעיון באינטרנט אבל לא הצלחתי ולבסוף הוא הזמין אותי אליו שוב.

בלילה קודם הפגישה הרב פיש בא אלי בחלום ומראה לי  כובע דומה לשלו בלבן עם פס שחור..למחרת עברתי בחנויות הכובעים בדרום ת.א. ומצאתי כובע כזה מקש שעלה למרבה הפתעתי 7 שקלים. באותו היום החלטתי לקנות ולהניח ציצית למרות שלא הבנתי כל כך מה זה רק שראיתי את הרב משחק בציצית כזו שהייתה חבויה בתוך מכנסיו...

בימים הבאים נהגתי להגיע מדי פעם אל הרב לראות אותו כשהוא מקבל אנשים, ראיתי שכל פעם שאנשים שואלים אותו משהו הוא נרדם הבנתי שזה מעין "עליית נשמה" בכדי לקבל ולתת יעוץ לשואלים, באחד הימים הרגשתי איך תרדמה נופלת עלי והרגשתי שהוא ניסה לקחת אותי איתו, אבל לא נתתי לעצמי כי חשבתי שלא מגיע לי...אני הייתי פועל בניין סיפר לי הרב פעם אחת, ואז חוויתי מעין התגלות כמו שלך הייתה בגינה גדלה עגבנייה שכנראה צמחה מעגבנייה שנזרקה לשם, קטפתי אותה והבאתי אותה אל הרב, תראה הרב הוא הביא עגבנייה שצמחה בגינה כאן למטה אמרה לו העוזרת,, הכנסתי את העגבנייה לפה והיא התפוצצה תוך שהיא מפזרת מיץ וזרעים על כל החדר, את הרב ראיתי לוקח רבע תפוח ומוצץ אותו ולבסוף זורק את הבשר שנותר,שמעתי שהרב עושה כאן שבת והוא מזמין אנשים לשבת, אבל אני לצערי לא זכיתי למרות שניסיתי להיות קרוב אליו ואפילו ביום שישי אחד התייצבתי בביהכנסת שלוש לא רחוק, ניסיתי להתקרב שם בלב ת.א. להתעורר, לחבר את חלקי הפאזל הזה,העוזרת שלו ביקשה ממני לעזור ולהיות השמש של הרב ואני החלטתי לקחת על עצמי את התפקיד אולם כשהגעתי הרב לא הסכים ורק ביקש ממני להגיע שוב,באחד הימים הוא נותן לי כוסית של משקה ושולח אותי לאיזה קבצן עיוור עם פנים מאירות אשר היה מעבר לכביש למרות שהוא היה קבצן ראיתי את פניו הזוהרות הוא היה דומה לרב מרדכי אליהו שאז לא הכרתי אותו לאחר שמסרתי לו את דברי הרב ותרמתי לו מטבע מכיסי חזרתי אל הרב פיש. פגשתי שם את אחד מחסידיו של הרב פיש ואמרתי לו אתה יודע שהוא המשיח, הבחור הנהן בחיוך אבל זה סוד הוספתי,

בפעמים הבאות ניסה הרב פיש להתחמק ממני, העוזרת שלו אמרה לי שהוא לא חש בטוב, יום אחד החלטתי להגיע אליו עם בקבוק יין ולהבין סוף סוף מה קורה כאן עם כל העניין המוזר והחלומות האלה הנשנים וחוזרים על עצמם...מצאתי את הדלת סגורה ובדיוק אז העוזרת שלו עולה בכבדות על מדרגות הברזל המרעישות.....תסתלק מכאן היא אומרת לי, הרב לא רוצה לראות אותך יותר, מה קרה אני מגמגם בחוסר הבנה, תלך מכאן או שאני אקרא למשטרה.....תסתלק ואל תחזור לכאן אף פעם, לא הבנתי מה קרה מה פתאום היחס הקריר הזה...אבל לא נשארתי לבדוק....ברחתי משם בפחד שהשתרר עלי בפתאומיות שכזו.

עברתי לפ"ת גרתי עם שותפה שהייתה מבקשת ממני חוות דעת על הבחורים איתם יצאה אז גם פוטרתי מהעבודה זאת הייתה הפעם הראשונה שפוטרתי איי פעם מהעבודה הרגשתי מתוסכל אבל פתאום הבנתי שהכול כאן קורה לטובה, מיד התחלתי לעבוד בתדיראן בחולון שם פגשתי משגיח נוסף ויום אחד כשסיפרתי לו על הרב פיש הוא הודיע לי שהרב חולה מאוד ולאחר זמן מה התקשר אלי שהוא נפטר זה היה יום שישי אחה"צ ושמעתי שקוברים אותו בצפת עוד באותו היום, אבל לא הלכתי פחדתי כי הייתה לי הרגשה שאני הגורם למותו הפתאומי...

התקשרתי לאלכס- ישראל – הייתי חייב לדבר ולקבל יעוץ ממישהו שאני מכיר....והוא הרי חבר ילדות הוא ארז משה דורון, רון, דוד ואני היינו מעין קבוצה שתמיד חיפשה את האמת מיד אחרי הצבא אלכס נסע להודו וחזר משם ישר לתוך ברסלב בצפת, אז ניתקתי איתו את הקשר, כעסתי עליו לא הבנתי מה יש לו לחפש שם עם כל הדוסים האלו – כפייה דתית כבר כמעט 10 שנים לא היינו בקשר והנה עכשיו אני מתקשר מזמין את עצמי לשבת, זה היה בלג בעומר מכיוון שכשהגעתי הוא לקח אותי לפגשו את הרב של ברסלב הרב קענינג שהתארח באותה העת במירון, הרב פגש אותנו ומיד פרש הצידה לחדר צדדי, פתאום הרגשתי מעין חום עצום בגב כאילו התיישבתי על תנור ספיראלה קמתי בבהלה אולם כשלא ראיתי כלום חזרתי לשבת ושוב הרגשתי כאילו מישהו מחמם לי את הגב...ראיתי את הרב קענינג מסתיר את מצחו ופניו בזוית העין, הבנתי שזה היה הוא.

במירון פגשתי את אחד מתלמידיו של הרב קעניג שבדיוק גייס אנשים בכדי להקים ישיבה הוא הזמין אותי להצטרף אליו לא אמרתי כלום לישראל וכשחזרנו לצפת ירדנו למקווה הארי התפללנו בבהכ"נ הגדול של ברסלב וביליתי שם שבת כשסיפרתי לישראל על ההתגלות שלי הוא ביטל אותי בהרמת יד וסיפר לי שיש עוד המון חברה כמוני עם הרבה סיפורים על התגלויות וכד" והציע לי בחום ללמוד ממנו את תחילת התשובה שלו פשוט ללמוד את כל קיצור שולחן ערוך בע"פ.

שבועיים לאחר מכן אחרי שהסתובבתי וניסיתי להשתלב ולמצוא עבודה מצאתי את עצמי – מכניס לאוטו את טדי-כלב הזאב הלבן שלי ,קיטבג משאיר את חפיסת הסיגריות מאחור ועולה לצפת ללמוד בישיבה של תלמידו של הרב קענינג.

מול משפחת גולדוולט הרב של בהכ"נ היה בית בן שלוש קומות, בית בודד שהשקיף על כל העמק עד מירון הוא שכן ממש על המדרון לוואדי בכביש המוליך לבית העלמין ולמקווה הארי ,שם הצטופפנו יחד כעשרה בחורים בקומה השנייה ששימשה כמגורים בחורים בכל הגילאים מגיל 16 ועד 50 במטרה משותפת להקים ישיבה של חוזרים בתשובה וללמוד תורה – החדר בכניסה שימש כחדר לימוד ולמטה במרתף הכנסתי את טדי שקיבל יחס חם ואוהב מילדי השכונה.

בתפילה הראשונה שקיימנו בישיבה הקטנה את העלייה הראשונה לתורה קיבלתי אני, זאת הייתה הפעם הראשונה שלי מאז הבר מצווה שעליתי לתורה, הרגשה של התרוממות רוח אפפה אותי הקורא בתורה היה קרוב של הרב שקריאתו ריגשה אותי עד מאוד, תמיד רציתי ללמוד לקרוא כך,הרב שלימד אותנו גמרא היה חוזר בתשובה מרים משקולות בעברו שגר ממש ממול וארז משה דורון שהצטרף אלינו בשלב מאוחר יותר בלימודים על רבי נחמן.

עם כל הרצון הטוב שלי ועם כל ההשתדלות לא הצלחתי להבין מה בדיוק קורה כאן...אמנם התחלתי ללכת פעמיים ביום למקווה הארי ושמרתי על העיניים תוך כדי קריאה חוזרת של קיצור שולחן ערוך ועוד מספר ספרים אבל הלימודים עצמם ממש לא גירו אותי כך שמהר מאוד מצאתי את עצמי דואג לבחורים במטבח הישיבה לארוחות הבחורים פינו את קומת המרתף ועשו ממנה ממש מסעדה עם נוף מרהיב לעמק כך שאת טדי שעד אז גר שם למטה נאלצתי למסור לאמא וחברה לחיים משה  עד שגלי הבחורה שעבדה אצלי בסוכנות הנדל"ן בכפר שמריהו ואחר כך התחתנה עם אפי אמצה אותו.

התחלתי לחפש את קיברו של הרב פיש כבר בימים הראשונים לשהותי שם.....אלכס לא ידע היכן הוא קבור הוא שמע עליו כן אבל לא ידע בדיוק היכן ואני עם ביטחון מלא שיעזרו לי התחלתי להסתובב בבית הקברות העתיק של צפת, שאלתי את אחד הדתיים שהיו שם והוא הנהן לי שהוא לא יודע אחר הצביע על מיקום כלשהו באזור מסוים אבל לא הצלחתי למצוא קבוצה של כלבים מאיימים אילצה אותי לעשות עיקוף ענק במטרה להגיע לאזור אחר פחדתי מהם, מאוחר יותר באותו היום מצאתי את הציון של הרב פיש ממש בדרך ממרבצם של הכלבים דבר שהתפרש אצלי כאילו אני לא רצוי פה...אבל הגעתי, ליד הציון הונח בקבוק סטוק 84, הרמתי כוסית לכבוד הרב ובדמעות ביקשתי את סליחתו. הציון נמצא ממש למטה ממקווה הארי ואני באופן קבוע התחלתי לפקוד את הציון, באותה תקופה התחילו השיפוצים בבית העלמין ונסללה דרך ממש עד לציון עצמו.

את תפילות השבת קימתי בבהכ"נ קוסאוב בעיר העתיקה כל יום שבת ב 8:00 בבוקר נהגתי להגיע ולתפוס מקום ליד החלון הצמוד למדרכה,הייתה בו הרגשת חמימות מוכרת שהשרתה עלי שלווה.

הפרישות מנשים ,שמירת העיניים, הטבילה במקווה נסכו בי הרגשת היטהרות,מידי פעם נהגתי להשתטח על קיברו של הרב פיש ובדמעות עצורות ביקשתי ממנו הכוונה,לילה אחד הרגשתי כאילו יד נכנסת אל תוך טבורי ומושכת אותי פנימה דרך אבן השיש פתאום חשתי כאילו אני נמצא תחת האדמה מביט לכיוון אור גדול הנמצא ממש באזור המקווה, לידי עומדים מספר דמויות שחורות המביטים אל עבר האור.

פתאום הרגשתי חיבור עד עכשיו אני משוכנע שהרב פיש הוא המשיח והוא עתיד להתגלות בשנת 2000 ושכל מטרתי היא לפרסם ולגלות זאת, אבל באיזו דרך מה עלי לעשות התחלתי להבין ולקבל תובנה שלא עיכלתי אותה עדין.

הטבילות במקווה אותן עשיתי בשעות לילה מאוחרות או בשעות בוקר מוקדמות התחילו להוות עבורי פגישות מיסטיות עם הבורא הטבילה במים הקפואים טיהרו אותי וההתבודדות בזמן הטבילות הביאו אותי לחוויות עילאיות בהן ראיתי ממש מראות שמימיים.

באחת הטבילות בהן הרגשתי התחברות כל כך חזקה עצרתי את נשימתי לדקות ארוכות והתעוררתי פתאום תוך הרגשה כאילו אני חיי ונושם תחת המים תחושה שהפחידה אותי וגרמה לי לקפוץ ולהוציא את הראש מעל פני המים.

הבת של הרב קענינג עומדת להתחתן ואני קיבלתי הזמנה להגיע, אולם באותו היום ממש מיד לאחר הטבילה הלכתי אל הציון של הרב פיש כהרגלי ותוך כדי פריסת אברי על השיש הלבן והקר נגלה לעיני מחזה מיוחד,המוזיקה שבקעה ממרומי ההר מקום הישיבה הגדולה של ברסלב נראה היה שהיא חלק מניגון שמימי אותו מנגן זקן ששוכב על צידו ורגל ימין שלו משוכלת על שמאלו כמו תמונה שהייתה תלויה בבית הורי בילדותי...המחזה היה מיוחד ויקר מאוד, בכל פעם שראיתי מחזות מן הסוג הזה עלתה בי התרגשות מלאה בדמעות מעיין פיקחון והכרה, אט אט החלו חלקי הפאזל להסתדר.

הקול שמדבר איתי מתוכי הפחיד אותי פתאום חדרה בי ההכרה שאני היורש, אני ממשיך דרכו של הרב פיש, אני יהיה מפורסם – לא רציתי בזה, כל שרציתי ולהמשיך ליהנות מהשקט הזה שעטף אותי כל שרציתי היה להמשיך וליהנות מההתחברות השמימית בכיתי לבורא עולם שייתן לי את הכוח כי מי אני בכלל, איך אני מלא חטאים צועים שחדרו לבשרי יכול להגיע לרמה כזו של היטהרות....אני משיח?    אני משוגע איך בכלל אני מעלה בדעתי דבר כזה, אני כופר?.....הדחקתי את המחשבה אבל ההכרה הזו שבי רק התחדדה.

ערב  אחד בעודי טובל במקווה נכנס אדם עם ג'ריקן מים צהוב וביקש ממני למלא אותו...

מספר דקות לאחר שהוא יצא יצאתי אף אני בחזרה לכיוון הישיבה פגשתי אותו בחניון מתיז מים על המכונית, במכונית ישבה אשתו עם עיניים דומעות במושב האחורי שכבה ילדה כבת 12 ללא תזוזה, פניתי אליו בשאלה אם אפשר לעזור והוא סיפר לי על ביתו שהיא הפכה למשותקת והרופאים לא מספקים לו תקווה זה כבר שניים ארוכות שהילדה פשוט איבדה את הכושר ואינה חשה ברגליה,אם אני משיח עולה בראשי מחשבה אז אני וודאי מסוגל לעזור...הנה ההוכחה אותה אני צריך בכדי שאוכל באמת להאמין בזה.

ביקשתי רשות מהאבא וניגשתי לילדה, הסרתי את הגרביים שהיו על הרגליים הצנומות מחיתי כף שלוש פעמים תוך שפשוף כפות הידיים בכדי לחמם אותם קצת מהמים הקפואים והתחלתי לעסות את רגליה תוך ניעור הידיים מהרגשת הטומאה שאחזה בהן, "את מרגישה" אני שואל והיא מהנהנת בשלילה.

עצמתי את עיני תוך תפילה לבורא עולם שיוכיח לי שאני לא מפנטז את כל המחזות האלו שראיתי ופתאום הילדה מזיזה את רגליה, אני מרגישה היא אומרת והאימא שיושבת במושב הקדמי פורצת בבכי עצור...

ניערתי את ידי עיני נמלאו דמעות והתרגשות עצומה אוחזת בי, אם תדליקו נרות שבת ואם תשמרו שבת ומצוות אני מבטיח לכם שהילדה תוכל ללכת,הלכתי משם במהירות כאילו ברחתי מהאמת כשהגעתי לישיבה נכנסתי למקלחת פתחתי את זרם המים החמים ופרצתי בבכי עצור ללא קול.

מספר ימים לאחר מכן פגשתי בשביל התחתון המוביל אל העמק את אחד הבחורים ילד בן 16 לערך שהימצאותו כאן בישיבה עוררה שאלות רבות, זו הייתה שעת לילה מאוחרת וקול ספוג בבכי נשמע עוטף את חשכת הלילה,אני רואה את הבחור עומד ליד דיונת חול – זה נראה לי כמו ליד הים בבת ים מרחוק אני רואה בנייני מגורים בני 3 4 קומות והנה הוא יחד עם חבר אחר הוא מכה אותו – הילד נופל לתוך החול הטובעני – זה רצח. המראה הזה מחוויר את פני עכשיו נראה לי כאילו אני יודע את הסיבה שהילד הזה כאן, הוא נמלט...מהמשטרה, החלטתי לשמור את הסוד הזה לעצמי אולם מבטי הסגיר את האמת ידעתי שהילד חש בידיעה שלי.

לרב וינגולד היגיעה בחורה מקנדה שהתחילה ללמוד במדרשיה של אשתו מבט אחד הבהיר לי שזו היא, אותה בחורה שהשתתפה איתי בחזיון, זו היא שישבה על הכסא משמאלי עם המשקפיים נועצת בי עיניים פקוחות.

טיול של הבחורים אל הוואדי השוכן לרגלי צפת גילה לי את "גן העדן" הקסום,ההתחברות שלי למקום בו נשפכים מפלי מים טהורים גרמו לי לברוח מדי פעם אל אוצר הטבע המופלא,מצאתי את עצמי מספר פעמים יורד דרך קבר צפניה אל עבר הוואדי הפראי השוכן למרגלות צפת.

בציון של יוסף קארו פגשתי את נפתלי בחור שמן לבוש בלבוש חרדי משקפיים עבים מונחים על אפו הוא הפעיל את מרכז המידע במתחם של יוסף קארו, בית הכנסת של יוסף קארו בו הייתה לו ההתגלות של המגיד-מלאך שגילה לו את סודות התורה, הורשתי להיכנס לשם באופן חד פעמי לבד למרות שבד"כ המקום היה סגור ונמנע הכניסה של המבקרים לשם,התחושה שמישהו מביט בי מלמעלה בעיני רוחי אני רואה פתאום מלאך עם כנפיים שמביט אלי מעל ארון הקודש.

כל שצריך הוא רק עשרה אנשים שיבקשו מהשם ויתפללו בכוונה ומיד משיח בא! ההצהרה הזו מהרב לגמרא מעוררת בי תהיות לגבי נכונותה, מה אין עשרה שמתפללים בכוונה הרי זו תמיהה.

חג הפסח הגיע את ליל הסדר עשיתי למורת רוחי דווקא אצל חבר של ראש הישיבה בשכונת נווה חיים בערב החג אחר הצהריים הוזמנו לצפות בהכנת המצות המסורתית בה השתתפו כל האברכים ובחורי השכונה את ליל הסדר ערכנו במחיצת משפחתו בליל סדר פשוט וצנוע אבל מיוחד ובאווירה קדושה. לא הבנתי למה ראש הישיבה לא נתן לי ללכת לאלכס (ישראל) שנהג להזמין אותי לארוחות חג ושבת אצלו. שבת בבוקר כהרגלי הגעתי אל בית הכנסת קוסאוב מהראשונים תופס את מקומי ליד החלון עוטף עצמי בטלית ומתחיל לקרוא קורבנות לאט לאט מתאספים עוד מתפללים ותפילת השבת החלה,עד עתה נמנע ממני לעלות לתורה בבית הכנסת הזה אולם היום הוזמנתי לעליה, מיד לאחר קריאת התורה תפילת מוסף של חג כהרגלי עטפתי את עצמי בכדי להרגיש מנותק ולהתפלל מבלי לחשוש שמסתכלים עלי בכל תפילה הרשתי לעצמי להתנער מכל המוסכמות ופשוט לבכות ולבקש מהשם שיכוון אותי לדרך הנכון.

אני עומד במרכז בית הכנסת כולי עטוף לבן מסביבי אני מזהה עוד עשרה דמויות מוצלות ופתאום בלי שום הכנה מוקדמת אני רואה ים גדול ואחריו בקצה של הר יקרות אני רואה על כסא כבוד את בורא העולם...זו מציאות, אני צובט את עצמי לראות אם אני חיי...המחזה עצר מלכת למשך מספר שניות בהם הבחנתי למרות היותי עטוף בטלית שגם הדמויות מסביבי רואים.

התפילה הסתימה המתפללים עזבו אט אט את בית הכנסת בשקט ויראה, פני כולם היו מושפלים לארץ.

למחרת היום הגיעו אמא ומשה לקחת אותי לחג זני אצלם הביתה לאשדוד.

בדרך אנחנו עוצרים בצומת בית שערים,אמא מפנקת אותי בקופסת סיגריות דנהייל ואני לאחר חודשים של הפסקה מוציא סיגריה עם פס של זהב ומוצץ אותה בהנאה.

אמא ומשה מנסים בכל כוחם לתת לי הרגשה טובה כל האוכל נקנה אצל חרדים וארוחת החג הוגשה בכלים חד פעמיים, זה ממש כיף אמא אומרת בלי כלים ממש אמריקה, המשפחה מקבלת את חזרתי בתשובה במין הסכמה והבנה, אמא מתרגשת משה עושה קידוש זריז של חילונים אבל התחושה תחושת חג, חוץ מאמא שסיפרתי לה ויודעת על ההארה (גילוי אליהו) שהיה לי דיברתי גם עם אחיותיי ועם דודי הבן של משה, הם מתקשים להאמין,אבל אמא יודעת אני מרגיש, קשה לה עם הביקורת מצד הסובבים והיא מנסה לפשר בן כולם, מה עם עבודה? היא ושאלת, מה אתה מתכוון לחיות על חשבון אחרים כמו כל הדתיים, יש לך ידיים טובות, אתה צריך לחשוב על העתיד.

אוטובוס שנוסע מבני ברק לצפת החזיר אותי חזרה אל גן העדן – שלי.

לילה בחלומי אני רואה קופסת פלאים שנפתחה וגילתה לי סוסים דוהרים בתוך שדה ירוק....ופתאום הכול נעלם.עצבות גדולה עטפה אותי,לקחתי את הטלית והתפילין וירדתי לגן העדן שלי, מצאתי את משפך הואדיות עליתי על סלע שניצב במרכז החיבור כיסיתי את עצמי בטלית ודמעות נשפכו מעיני עד שחשתי הקלה ורוגע לאחר מספר שעות ואז אספתי את חפצי וטיפסתי על הצוק בחזרה.

אשתו של הרב וינגולד קוראת לי היא שואלת אותי אם אני מעוניין בשידוך, היגיע אליה בחורה בשם מירים בחורה מקנדה כבת גילי בערך 33 אבל אני מתחמק בתואנה שאני עדיין לא מוכן.

יש לי עוד מספר דברים לעשות לפני כן אני מתנצל.

שמעתי שלרב מרדכי אליהו יש את הגלימה של משיח אני שומע אחד מהמתפללים מדבר אל חברו ומיד גמלה בליבי החלטה ללכת לפגוש את בנו.

ארז משה דורון היה מגיע מידי שבוע להעביר לנו שיחות ושיעורים בנושא רבי נחמן ומכיוון שהוא היה חבר ילדות שלי דאגתי לספר לו את המאורעות, יש לי אקדח ברישיון אמרתי לו פעם כשיחתנו נסבה על הנושא מה אני אמרו לעשות שאלתי אחרי שהוא הביע את דעתו על החוויה הזו שחוויתי, מפחד שמא אני אתאבד הוא פנה לראש הישיבה שהזמין אותי לשיחה בארבע עיניים סיפרתי לרב הישיבה על ההתגלות שחוויתי והוא יעץ לי לפנות אל הרב הראשי של צפת הרב שמואל אליהו התקשרתי אליו והוא הזמין אותי בשעת ערב לביתו בעיר העתיקה.

נכנסנו למשרד בביתו והתיישבנו אחד מול השני, סיפרתי לו את כל החיזיון שראיתי עד לפגישה שלי עם הרב פיש, עצמתי את עיני תוך ניסיון להתרכז ולספר את הפרטים בצורה מדויקת ככול שאפשר – הרגשתי שמצחי בוער ואותיות אמת מופיעות שם.

עכשיו בכל הזדמנות שהגעתי לבית הכנסת קוסאוב קיבלתי עלייה הגזבר של ביהכ"נ היה בין העשרה.

הרבה לא עשיתי בעצמי רוב הפעמים הדברים נעשו עבורי, כל המפגשים כל הפניות כל הקשרים כאילו נקבעו שנים רבות לפני כן אני שם לב שהכול השגחה פרטית הכול הוא רצונו של השם רק את שליחותי אני צריך לקיים אבל איך?

רב הישיבה שוקל לנסוע לחול לארה"ב לגייס כספים הוא מפגיש אותי עם אחד מהעסקנים החרדים בשם מנחם שדואג לי לוויזה לארה"ב – תוך יומיים. אבל החלטתי לעזוב את הישיבה לנסות למצוא שוב עבודה לנסות ולהקים את החזון "מסיבות שלום" להגדיל את שמו של הבורא בעולם.

ברח המרכזי בצפת ממש ליד ישיבת חבד יש את פלאפל "זאת הברכה" מישהו כבר דאג להפגיש אותי עם ניסים התמני שהפעיל את המקום, נכנסתי כעובד שותף תוך כוונה להעלות את המכירות במקום,צבעתי את הקירות החלפתי את ריפודי הכיסאות הישנים,הוספתי קצת צבע  ווילונות ואז תכננו את הפתיחה.

חבר של ניסים היה ציון מהדפוס " ובא לציון" וביחד תכננו תכנית פרסום יחד עם מירית מנהלת המכירות.

מירית הייתה בחורה צעירה כבת 25 עם עיניים ירוקות וחושניות מתפרצת אבל היא הייתה תפוסה. כך שאפילו לא ניסיתי אבל היא הייתה כל הזמן מול עיני, הייתה לי תחושה מוזרה שהיא מכירה את האמת שבי.

עם המקדמה הראשונה שלקחתי שכרתי דירת חדר בעיר העתיקה ולמרות שרוב הזמן נמצאתי מחוץ לבית הדירה הייתה מאובקת בגלל התפוררות הקירות כך שנוח לא היה לי.

תכנית הפרסום הייתה פשוטה.. והיא נודעה לי אחרי שהשתטחתי על קברו של הרב פיש הידיעה שהנה אני הולך להיות מפורסם החרידה אותי מפחד תגובות האנשים התמונה שלי שהתפרסמה שם תחת הכותרת "אתם שומעים אותי – אני רוצה להראות לכם משהו" מחזיק י כתובה בכתב סתם ע"י סופר ירא שמיים השכן של וינגולד תוך הקפדה על גודל הקלף 10X10 ולאחר שעל פי בקשתי טבל 10 פעמים לפני הכתיבה.

את הצילום הגדלנו לגודל של פוסטר ענק עם כיתוב מעניין על הפתיחה הקרובה במוצאי שבת.

ביום חמישי מאוחר בלילה צוות של שלושה בחורים מישיבת חבד הצמודה ואני הדבקנו את המודעות בכל צפת.

את השבת עשיתי עם ניסים וחבר שלו בבית בלי ניסיון לצאת מפחד התגובות של הציבור, לא ידעתי איך הם יקבלו את הרעיון.

מבעוד מועד דאגתי לצפות את כל החנות הקטנה בנייר כסף ובסלסילות מלאות שוקולד ודברי מתיקה לכל אחד מהילדים נתנה רשות להיכנס ובמשך חצי דקה להכניס לתוך כיסיו כמה שיותר ממתקים.

משה ואמא הגיעו מאשדוד הפרצוף שניבט אליהם מכל עבר נראה להם מוכר אבל הם לא קישרו עד שהגיעו למקום.

כולם כיבדו אותנו בביקור את הרב נח חפץ הרב של קוסאוב ראיתי חולף בסמוך אלינו גוף מלא עם המון אהבה.

בשלב מסוים הבנתי שזה לא מקומי והתחלתי לחפש תעסוקה אחרת מצאתי ברח האמנים בצפת גלריה שהייתה ממש על הכביש מול מלון רימונים בסמוך אליה היה מקלט בו נהגו לעשות ערביי קירוב, ושם בגלריה החלטתי לפתוח מסעדה,בסמוך למסעדה הייתה דירה להשכרה ושם קבעתי את מגורי.

בעזרתה של אמא שלי רכשתי כלים הבסיסים שולחן עבודה וציוד למסעדה.

חברה לחיים משה היה מגיע מידי יום ראשון בבוקר לעזור לי בהכנות של האוכל.

אשתו של מיכאל העו"ד שגר מלמעלה והשכיר לי את המקום הביאה לי לפתיחה שערכתי תמונה של הרבי מלובאביטש מחזיק בספר תורה קטן.

הרב וינגולד ואשתו היו בין הלקוחות הראשונים והיו נוהגים לפקוד את המסעדה מידי פעם בפעם מאוחר יותר היו שולחים אלי פעם בשבוע את התלמידים שלהם לארוחות.

הילד של וינגולד – מיכאל ילד בן 12 בערך ויורם הבן של סופר הסתם ילד כבן 10 היו עוזרים לי מידי פעם.

הילד שהאח שלו היושב במעצר יכול לקבל שחרור מוקדם באם יוכל להוכיח לרשויות שיש לו עבודה מסודרת ופיקוח, מבלי לחשוב פעמים כתבתי מכתב ומסרתי לו תוך כדי הבטחה שבעוד שבועיים ביום ראשון בשעה 10 בבוקר הוא יהיה בבית.

מאין שאבתי את הביטחון הזה איני יודע אבל לאחר שבועיים בדיוק ביום ראשון בשעה 10 היגיע הבחור לבית המשפחה.

ניסיתי לעשות עוד הרבה פעילויות תוך שימוש בידע הרחב שהיה לי בתחום הנדל"ן והמס עדנות אך כל פעילות שביצעתי מחוץ למסעדה נחלה כישלון.

כבר עכשיו הוכרתי היטב ע"י בחורי הישיבה ובנות שלמדו במדרשיה וצבאו על המקום.

אחד האברכים שנהג להגיע אלי עם אשתו היה אריה חבדניק שכל הזמן נהג לספר לחבריו עד כמה הדמיון שלי ושל הרבי מלובאביטש תואם, אבל אני ממש לא קיבלתי את זה כל התמונות של הרבי מלוביטש הראו את הרבי עטור זקן לבן ופנים שממש לא הראו שום דמיון ביני ובינו.

בצהרי היום נהגתי לשבת בשולחן הצופה על פני הכביש המוביל ולהשקיף על הרחוב, באותו היום ראיתי אור מסנוור, מבט שני לאותו מקום ושני בנות צעירות פוסעות לקראתי, אי לייק יור הט אומרת אחת הבנות תוך כניסה לתוך המסעדה.

"מעשה במלך אחד שהיו לו ששה בנים ובת אחת ואותה הבת הייתה חשובה בעיניו...." (זאת היתה שרה)

הבן של וינגולד שהיה בפנים טיפל בהן אולם לאחר מספר דקות  פנתה אלי אחת הבחורות שנראתה כמו חוזרת בתשובה ושאלה אם יש לי עבודה בשבילה.

ראיתי אותה עם שמלה פרחונית קרועה מעט ושאלתי אותה לשמה, שרה עם ה היא ענתה לי שאלתי אותה היכן היא מתגוררת והיא הסבירה לי שלא מזמן היא עלתה מירושלים ועדין אין לה מקום קבוע הצעתי לה לשכור דירה שהייתה בסמוך, אני אשלם את שכר הדירה ובתמורה את תעבדי כאן תמלצרי תנקי תעשי כל מה שצריך והיא הסכימה.

במשך מספר שבועות שהיא עבדה ראיתי בה איכויות וייחודיות.

שרה פנתה אלי באחד הימים בשאלה לגבי דבר מסוים ולאחר שעניתי לה היא פרצה בבכי ושאלה אותי למה החרדים מתנהגים ככה אל הנשים, לא מראים להן שום חיבה מתנהגים בריחוק ובקרירות שכזו קמתי מיד וחיבקתי אותה בחום,הרגשתי ששנינו עולים חבוקים למעלה לאין סוף, מאז היא נהגה להישאר במסעדה עד שאות מאוחרות של הלילה למרות ששחררתי אותה זה מכבר.

מירים היגיע אלי למסעדה עם אבא שלה שהיגיע מחול נראה היה לי שהיא הביאה אותו במיוחד בכדי להכיר אותי,גם הרב שמואל אליהו שאל אותי כבדרך אגב ברמיזה לגביה,היא גם אמרה לי שהיא מוכנה לעזור לי בכל שאבקש ראיתי כאן ממש הוראה משמים שלאחר מספר ימים היגיע אלי הרבנית וינגולד ומציעה לי את מירים כשידוך.

קבענו להיפגש ביום שבת בצהרים בהר שמעל המדרחוב.

לפגישה דאגתי להביא בקבוק יין ושתי כוסות, התרווחנו על ספסל שעמד בסמוך ומירים סיפרה לי על ההתגלות שהיא חוותה.

כששמעתי אותה ההתרגשות אחזה בי, דיברנו מיד  על חתונה ואני ביקשתי ממנה זמן לחשוב עד הערב,לגימת יין אחרונה ואת הכוסות השלכתי לעבר הקיר, הן לא נשברו אספתי אותם וחזרתי למסעדה.

מוצאי שבת בד"כ לא נהגתי לפתוח והיום היגיע אלי שרה ושאלה אותי אם אני מוכן לצאת איתה, אף פעם לא פנו אלי בצורה כזו ואני הסכמתי, הלכנו אל עבר הבאר הצופה על הוואדי ועל הישיבה בה למדתי.

ישבנו שם ואז משכתי את שרה אלי תוך כדי שכיבה הנחתי את ראשה על בטני וצפינו יחד על הכוכבים שבשמים תוך כדי שיחה קולחת.

איך למה מה קרה? מצאתי את עצמי נושק לה, את הפגישה סימנו בדירה השכורה שלי במשיכה חזקה וחיתית.

למחרת בבוקר שרה העירה אותי תוך שהיא מביאה לי נטלן וקערה.

פרצתי בבכי: עכשיו אני חייב להתחתן איתך אמרתי,לא הייתי בסדר,אני מבקש סליחה, יש לך שני אפשרויות אחת והיא לעזוב מייד, אני מבטיח לשלם על שכר הדירה שלך עד סוף החודש והשנייה להתחתן איתי רק ככה אני יהיה מסוגל לכפר על הטעות הזו שקרתה כאן, הרגשתי לא בסדר גם משום שלא נהגתי כפי ההלכה וגם מפני שניצלתי את ה"תמימות" שלה.

אני מוכנה להתחתן אתך היא אמרה אבל זה מותנה בהסכמה של ההורים שלי,אבא שלי הוא איש קשה מאוד אתה כבר תכיר אותו היא אמרה.

בתפילה ביקשתי מהשם שישנה את הזיווג שלי קראתי אצל רבי נחמן שבתפילה אפשר לשנות אפילו את הזיווג שנקבע משמיים ואני בתחנונים רבים ביקשתי ממנו לעשות כן. הרגשתי שישנה הסכמה מצידו של בורא עולם והודעתי למירים שאני לא מעוניין להתחתן כרגע ניסיתי למצוא כל מיני תירוצים אבל את האמירה הזו לא שיניתי.

קבוצת פריקים היגיע אלינו לסוכות, אחד האברכים דאג להקים לנו סוכה צמוד למסעדה בערב הראשון אירחנו את כל ביתה הכנסת של הרב וינגולד, כשהוא עצמו עזר בחלקות האוכל לאורחים המכובדים.

בערב השני ערכתי מסיבת אירוסין, הזמנתי קבוצה של מכרים משותפים ובהכרזה על ארוסינו מסרתי לה טבעת שרכשתי בחנות תכשיטים צנועה, טבעת עם יהלום קטן במרכזה.

הכרתי את אמא לשה דרך הטלפון וסיפרתי לה על הרצון שלי לשאת את ביתה, היא נשמעה נחמדה ואמרה שהיא סומכת על שרה בכל אשר היא עושה.

הלכתי איתה אל הרב שמואל אליהו הצגתי לו אותה, היא מאוד חששה מפניו וממש לא רצתה ללכת איתי. אשתו של הרב וינגולד הפנתה אותה לקרוב משפחה שלה שיכול לעזור לה בהכנות לחתונה.

ביום האחרון של סוכות הזמנו מספר מכירים לארוחת החג, שרה שהייתה ישובה לידי שלחה מבטים לעבר אחד הבחורים, הרגשתי נבגד – עזבתי בתחושת זעם את השולחן משאיר לאורחים את הפינוי.

הימים שלאחר מכן הוכיחו את חשדותיי שרה ביקשה ממני זמן לחשוב על הקשר בנינו, כבר אז הבנתי שמשהו קורה, שרה הייתה חביבה על הרבה בחורים.

הסכמתי שהיא תלך לכמה ימים לחוף בטבריה לחברה שם יהיה לה זמן לחשוב מה היא רוצה,כשהיא חזרה היא פשוט ניסתה להתחמק ממני והביטה עלי במין ריחוק,בערב לאחר שלא שמעתי ממנה הלכתי אליה לדירה, היה חשוב לי לשמוע את החלטתה, היה חשוב לי לראות אותה.

שרה לא ענתה לדפיקות עד שלבסוף  אילצתי אותה לפתוח את השער.

אחד הימים כשיצאתי להפסקת הצהריים קיבלתי טלפון ממנה "יש כאן מישהו שרוצה לאכול" היא אומרת בקול ישנוני וצרוד, בתוך המסעדה – אני עדיין רואה אותה נשענת עליו והוא מאחוריה מנשק את עורפה לאחר מעשה– אני עושה עצמי כאילו לא רואה מנשק את המזוזה מכחכח בגרוני רואה אותם מתנתקים אחד מהשני , מסתכל על ערמת הכלים שנותרה בכיור והיא במעיין ערמומיות שכזו מלקקת את שפתיה מבקשת זמן בכדי לקפוץ ולנקות את עצמה. ההתנהגות המופקרת הזו כשכל הזאבים הרעבים היו באים לקבל ממנה חסדים גרמו לי לקנאה ולחשדנות כלפיה עד שלבסוף החלטתי פשוט להניח לה – שתלך.

המסעדה החלה להפסיד וגם אני החלטתי לשים סוף למערכת יחסים המעוותת הזו שלנו.

אמרתי לה שהיא יכולה לגור אצלי בדירה עד שהיא תסתדר, אני עברתי לגור במסעדה.

שרה החליטה לחזור לארה"ב, לא ניסיתי למנוע זאת ממנה, סוף סוף המערכות יחסים האלו שלה לא היו לרוחי כבר אז הבנתי שטעיתי ושהמחשבה הזו שמלווה אותי כל חיי על האישה הבוגדת התקיים.

אבל ידעתי שהשם משגיח עלי ודואג לי ולא יתכן שהוא יעשה לי רע, אז פשוט המשכתי לזרום ואת כל החוויות שעברו עלי שייכתי לטעויות שאני עשיתי, הרי זה מגיע לי, תגמול ועונש.

אני לא הייתי בסדר, שכבתי איתה לפני החתונה, לא כיבדתי אותה מספיק, מגיע לי!

שרה תכננה לנסוע באותו שבוע חזרה, היא אספה את המזוודות וחפציה, השאירה לי את הטבעת שנתתי לה ועלתה על מונית לשדה התעופה.

ישבתי בחוץ שהיא עוברת על פני, לא הפינתי אליה מבט אך יכולתי לחוש את עיניה נעוצות בי.

באותו ערב המסעדה הייתה מלאה,הרגשתי שהמזל שוב חוזר אלי.

בסביבות השעה 11 בלילה מצלצל הטלפון, שרה מעברו השני של הקו – בוכה,תסלח לי אבל אני לא מסוגלת לנסוע ככה אני ממש מרגישה לא טוב ממה שקרה אני מבקשת שתבוא להיפרד ממני.

אין לי כסף עניתי בקול יבש, אל תדאג אני מבטיחה לשלם את הנסיעה.

הזמנתי מונית ספיישל, לקחתי את הטבעת שהיא השאירה על השידה בקבוק יין שתי כוסות ונסעתי.

היא המתינה לי בשדה התעופה נותרו עוד מספר שעות עד לעליה למטוס דיברנו, שאלתי אותה ישירות אם היא בגדה בי ,היא אמרה לי שלא, כעסתי עליה כי ידעתי את האמת אבל סמכתי על השם שיכוון אותי נכון.

הרמנו כוסית לחיינו ושוב שמתי לה את הטבעת על האצבע, לכשסימנו הטלתי את הכוסות על הקיר אבל שוב הכוס לא נשברה.

שרה התקשרה אלי מייד איך שהיא נחתה ואז התחלתי לקבל פקסים מידי יום המביעים את אהבתה אלי תוך שהיא מספרת לי על ההכנות שהיא עורכת לקראת בואי לשם, להכיר את ההורים ולקבל את הסכמת האבא.

 

המשך הספר

http://www.moharan.com/pages_hebreu/contes_hebreu.htm

 

mailto:pazel2000@gmail.com

 

 

 

 

 

web site by AV